פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרע:א

ח׳ ימי חנוכה עט״ז בב״י תירץ ג׳ תירוצים אחד שחלקו השמן לח׳ לילות ב׳ שנשאר הפך מלא בליל א׳ ג׳ שבנרות המנורה מצאו בבוקר מלאים היה לרז״ל להזכיר זה שבליל א׳ נעשה נס זה ולתי׳ הט״ז נשאר מעט בליל א׳ לחול הברכה עליו א״צ להזכירו כי לא תחול הברכה כ״א על דבל מה וזולת זה הוי בריה חדשה. ולומר דספיקא דיומא קבעום ח׳ י״ט עיין עטרת זקנים דא״כ הוי לקבוע ולברך ולהודות ולהלל מכ״ו ואילך. ובפר״ח שיום כ״ה על נצחון מאויבים והט״ז לשיטתיה באות ג׳ דא״כ יום כ״ה היה לקבוע שמחה וששון כמו פורים יע״ש אי״ה שם יבואר. עפר״ח וא״ת לא מצינו שום טומאה לעכו״ם וי״ל גזרו אינהו לקדשים כזבים יע׳ש ובא״ר קודם גזירה היה דלא מסמא בהיסט תקשה איך טמאוהו השמנים ולבוש כתב שהכניסו עכו״ם להיכל ומטמאה באהל עא״ר ג׳ בשם המי״ט ובר״מ ז״ל פרק ששי מהלכות אבות הטומאה ה״א וע׳ פ״ט מהט״ץ. ומ״מ י״ל שטמאו השמנים שנגעו בשרץ ונבילה בשמנים ועב״ח ולבוש די״ל פכין קטנים עיין ב׳ק בזה פכין קטנים יע״ש עמ׳ש אי״ה באות ה׳ לענין חש״ו ותרע״ה אות ד׳ בט״ז ומ״א מי הם החייבים בנר חנוכה: