פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרנא:ה

קודם עט״ז תוס׳ סוכה ל״ט א׳ ד״ה עובר ובלבוש נקיט דרך ג׳ שיכוין שלא לצאת דבזה כ״ע מודים דלא יי״ח תי׳ הט״ז שישכח. והמ״א אות י״ב דפלוגתא היא בסימן סמ״ך ס״ד אפשר כמ״ש הב״ח בשם הב״י ס״ס תקפ״ט בשם הרא״ה והרשב״א ז״ל די״א אפי׳ עומד וצווח שא״י בה בע״כ יצא בה יע״ש אף דלא קיי״ל כן ועב״י תקפ״ט משמע דקיי״ל דצריך כוונה לחומרא א״כ לא יברך שנית ובצווח ודאי דלא יי״ח מברך שנית ומצה אכילה שאני דמ״מ נהנה. ובדרבנן עמ״א סמ״ך אות ג׳ בדרבנן מצות א״צ כוונה א״כ ביום ב׳ לא מהני הך תקנה וי״ל להיפך בדרבנן אף הרשב״א והרא״ה ז״ל מודים דצווח לא יי״ח דמ״ה בע״כ גזירת מלך הוא. ועמ״ש במקום אחר עלה דהאומר לולב שאין נוטל מכין עד שתצא נפשו אי בדרבנן כן ובש״ה כמדומה בכלל מכות מרדות כתבנו מזה אין מקומו פה ואי״ה לקמן בה׳ אלו יבואר מזה קצת עיין סי׳ תרנ״ו: