פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרנא:י

הנענוע עט״ז. הנה בר״ן ירושלמי צריך לנענע ג״פ לכל דבר ר׳ זעידא בעי הכין חד והכין חד א״ד הכין והכין חד. ורי״ץ גיאות פירש דירושלמי סבר כגמרא דילן סוכה ל״ח א׳ אמר רבא וכן לולב מעלה ומוריד מביא ומוליך ור״ז בעי הא דצריך ג״פ לכל דבר היינו לכל מקום שמנענעים ברכה והודו ואנא וסוף הודו הנך ג״פ אי הולכה והובאה ב׳ נחשבים ומעלה ומוריד רק חד כיון שהעלה א״א שלא יוריד אח״כ ומש״ה הוי שפיר ג״פ ולא ד׳ (וערש״י ל״ז ב׳ ד״ה הורם ובחה״ר מזה) או״ד הולכה והובאה ג״כ חד ולפ״ז צריך ב׳ הולכות עם ב׳ הובאות ומעלה ומוריד הרי ג״פ ולא איפשטא. ונענוע הוא הולכה והובאה וא״צ כלל טירוף וכסכוס עלין. (ערש״י מנחות ס״ב א׳ רוחות רעות מזרח מערב צפון דרום (עתי״ט סוכה) טללים רעים מלמעלה למטה הנך רואה למ״ד למי בהעולם שלו י״ל א״צ כ״א חד הולכה והובאה מי שב׳ רוחות שלו ד׳ נמי כמ״ש הר״ן ז״ל וכפשטא מוליך ומביא לחוד משא״כ רוחות רעות צריך ד׳ הולכות והובאות כפירש״י ז״ל במנחות ולפ״ז לי העני י״ל פי׳ הבעי׳ ר׳ זעירא בעי הכין חד והכין חד כלומר מוליך ומביא. הכוונה לעצור טללים רעים במעלה והורדה אין עושה כלום רק שא״א בלי להוריד כפירש״י סוכה וחה״ר שהמעלה סופו להוריד וז״ש רש״י מנחות היורדים מלמעלה למטה עיקר הכוונה רק העלאה ומוליך ומביא כוונה אחרת לעצו׳ רוחות רעות וא״כ צריך ד׳ הולכות והונאות לד׳ רוחות ובהכרח הפירו׳ בברייתא תנא ג״פ על כל דבר היינו בכל הולכת ג׳ נענועין דאל״כ טובא הויין א״ד הכין והכין מד כלומר הכוונה הולכה והובאה ומעלה ומוריד אחת היא שבורא א׳ ברא הכל וא״צ רק הולכה והובאה א׳ כמ״ש ז״ל מי ששתיהן רוחות שלו ד׳ נמי ויהיה הפירוש ג״כ על כל דבר בכל מקום שמנענעים ברכה והודו צריך ג״פ היינו הולכה והובאה שתים נחשבים והעלאה והורדה א׳ נחשב שהמעלה מוריד בהכרח כנ״ל ההדיוט לפרש ע״ד הצחות ופלפול אבל ודאי הפירוש שפירשו ז״ל הוא אמת ויציב כ״א לפי שיטתיה ז״ל. והנה הוקשה על זה א״כ קשה לולב כדי לנענע בו הולכה והובאה א״צ שי״כ והרי״ף והר״מ מפרשים תני צריך לנענע על כל דבר ודבר כלומר על כל הולכה והובאה והורדה צריך טירוף וכסכוס עלין ג״פ ובעי ר״ז אי הכין חד כלומר הולכה והכין הובאה חד נחשב וכן העלאה והורדה חד נחשב וא״צ רק כסכוס ג״פ בהולכה והובאה כו׳ ס״ה שש כסכוסי׳ א״ד הולכה חד והובא׳ חד וצריך על כל דבר ג׳ כסכוסים שהם י״ב כסכוסים ולחומרא וצריך י״ב כסכוסים וטריפת עלין וער״מ ז״ל פ״ז הי״ט והמעיין שם יראה דכסכוס לבד עושה שש פעמים בהולכה והובאה אבל לעשות תנועות קטנות בתאר וצורת הולכה והובאה לא שהרי כתב מוליך ומנענע ראש הלולב ג״פ יע״ש אבל ברי״ף ז״ל ואיכא למ״ד מנענע ג״פ בהולכה והובאה היינו תנועות קטנות בצורת הולכה והובאה אין להסכים עם דברי הר״מ ז״ל וכלומר כסכוס ג״פ בהולכה וכן בהובאה. והירושלמי הכי מתפרש תני צריך למעבד ג״פ על כל דבר ודבר היינו במוליך ומביא ומעלה ומוריד צריך ג״פ כסכוס עלין ובעי ר״ז הכין חד והכין חד או הולכה והובאה לב׳ נחשבים וכן מעלה ומוריד א״כ צריך י״ב פעמים כסכוס וטירוף א״ד הולכה והובאה חד וכן מעלה ומוריד חד ורק ששה כסכוסים ולחומרא משום חבוב מצוה או כמ״ש הכ״מ כיון דלאו טורח אע״ג דרבנן (דומיא דר״פ למאי נ״מ לישייליה עיין ב״י בה״פ וב״ח שם וט״ז והבן). ודיעה שלישית דכסכוס יהיה בצורת הולכה והובאה קטנות דהיינו תחלה מוליך ומביא הולכה והובא׳ גדולה ומעלה ומוריד ג״כ בדרך הולכה והובאה גדולה ואפשר לכל צד מד׳ רוחות ומעלה ומטה עושה כן וכפרש״י מנחות ס״ב לעצור רוחות רעות ואחר שעשה הולכות והובאות גדולות כאמור יעשה אח״כ לכל צד מחדש ג״פ הולכות והובאו׳ קטנות בתואר הולכה והובאה ועל כל דבר ודבר מפרשי׳ כמו להרי״ץ גאות ברכה והודו כו׳ ובעי ר״ז ג״פ תנועות והולכות קטנות אהולכה א׳ והבאה אחת וא״צ לכל צד כ״א הולכה והובאה והולכ׳ קטנה וזה אפשר משא״כ העלאה בלי הורדה א״א (עלח״מ פ״ז) א״ד לכל צד ג״פ ג׳ זוגות הולכות והובאות קטנות יע״ש בר״ן היטב במ״ש לפי זה חסר נטילה מוליך ומביא ואח״כ ג׳ זוגות קטנות ומדפירשו על כל דבר הלל מהודו ולא פירשו על כל דבר מהולכ׳ והובאה גדולה ש״מ דג׳ זוגות קטנות אחר שעושה הולכה כו׳ כאמור ויש לפרש על כל דבר מהולכ׳ והובאה ובעי ר״ז כו׳ בג׳ זוגות בתואר הולכה והובאה קטנות וכדבעינן למימר לקמן אי״ה ועמ״מ ולח״מ שם ותבין. והרא״ש ז״ל אחר שסיים לשון הרי״ף ז״ל אלמא נענוע זו חוץ מוליך ומביא כתב הרא״ש ומפרש כך (הרי״ף) בירושלמי על כל דבר לכל רוח (לא פירש כהר״ן מהולכה והובאה מעלה ומוריד דעל כל דבר משמע ריבויא והיינו לד׳ רוחות כמ״ש הרא״ש שם אח״כ) חוץ ממוליך ומביא (הוא לשון הרי״ף) עשה הרא״ש כלומר דל״ת אחר שעשה כל הולכות כעין דיעה שלישית אלא הפירוש בתוך הולכה והובאה גדולה תהיה ג׳ קטנות וחוץ כלומר אין די בגדולות ובלא בעיא דר״ז יכולין לפרש ג״פ בין הולכה והובאה גדולה רק כסכוס עלין כנראה מהר״מ ז״ל אבל בעיא דר״ז משמע דבעינן ג״פ בתואר הולכה והובאה קטנה סגי (כי אפשר בלי הובאה קטנה אח״כ כמש״ל) א״ד קטנות ג׳ זוגות בעינן הלכך בעינן ג׳ זוגות קטנות בין הולכה והובאה גדולה ויהיה סך הכל ל״ו זוגות קטנות היינו דודאי בין הולכה והובאה גדולה די בג׳ זוגות קטנות לא שני פעמים ג׳ זוגות ולשש קצות ל״ו זוגות קטנות כי הרא״ש סובר מוליך ומביא לד׳ רוחות יע״ש. והוי א״ש טובא אבל בקיצור פסקי הרא״ש ז״ל סימן כ״ו מבואר דאחד הולכה גדולה ג״פ נענוע קטנה בתואר הולכה והובאה לכן בהובאה גדולה יעשה אח״כ ג׳ זוגות ס״ה ב״פ ל״ו ומ״ש הרא״ש ס״ה ל״ו והיינו כמש״ל ולקמן יבואר עוד. וקשה א״כ דלמא רק כסכוס עלין ובעי׳ דר״ז אי הולכה והובאה גדולה כחד חשוב:

ומ״ש הטור כו׳ עט״ז להסכים מ״ש הוא בקיצור פסקי הרא״ש היינו מ״ש הטור בקיצור פסקי הרא״ש אביו ז״ל כי הטור חיברם כידוע וכמש״ל. ומ״ש הב״י דהרא״ש כדיעה שלישית בר״ן הפרש יש ביניהם דלדיעה ג׳ בר״ן על כל דבר היינו ברכה והודו ולאחר שהוליך והביא והעלה והוריד עושה ג׳ זוגות קטנות ובעיא דר״ז לחומרא ולהראש י״ל על כל דבר בתוך הולכה והובאה גדולה יעשה ג׳ זוגות קטנות ובעיא דר״ז או ג׳ זוגות קטנות או ששה זוגות קטנות ג׳ בתר הולכה וג׳ בהובאה ומ״מ מסכימים שיש עכ״פ זוגות קטנות בתואר הולכה והובאה קטנה. ומ״ש הרא״ש נמצא צריך ג׳ הולכות וג׳ הובאות היינו קטנות והיינו בהולכה גדולה ג׳ קטנות ולבתר הובאה הגדולה ג׳ קטנות שהם ו׳ זוגות קטנות עם זוגות קטנות ס״ה לל״ו פי׳ לעיל דאם נחשב כחדא כו׳. נמצא לפ״ז בכל צד משש קצוות הולכה והובאה גדולה אחת לבד ובתוך הולכה והובאה ו׳ זוגות קטנות בתואר הולכה והובאה קטנה ואפשר בלי כסכוס כלל. וכתב הטור היינו מפרשים דברי הרא״ש באופן אחר להר״ן כל הדקדוקים והוא דמ״ש הרא״ש היה נראה יתפוש ידו ממקום א׳ היינו די״ל תנא צריך נענוע ג״פ על כל דבר ג׳ כסכוסים וטריפת עלין בכל דבר בכל צד או בהודו ואנא ורק הולכה והובאה א׳ בכל צד אבל בעיא דר״ז מורה בהכרח בצריך ג״פ לכל צד ג׳ הולכות ובעי אי הולכה והובאה לכל צד ולחומרא ס״ה ל״ו ממש היינו לכל צד שש ג׳ הולכות וג׳ הובאות ויכסכס בהן בטריפת עלין אבל הולכות קטנות לית לן כלל וא״ש נמצא כו׳. ובטור ג״כ היינו נוכל לפרש כן בכל צד למזרח כו׳ ג׳ הולכות גדולים וג׳ הובאות גדולות והכל בכסכוס וטריפת עלין ממ״ש לולב כדי לנענע היינו טריפת עלין דהולכה והובאה לחוד בלי כסכוס א״צ שיעור ד׳ טפחים כמ״ש בחה״ר והר״ן. ומ״ש הטור ינענע יוליך ידו וינענע שם ג״פ בהולכה וג״פ בהובאה הפסק מאמר הוא ינענע שם בהולכה בכסכוס כן יעשה ג״ש בהולכה והובאה הגדולות כדרך ינענע כסכוס עלין לבד לא ג׳ זוגות הולכה והובאה היינו לגירסת דל״ג ומביאה אליו ואף לגי׳ הספרדים ומביאה ידו אליו נוכל ליישב קצת דה״ש אי אתרמי ועשה הולכה א׳ גדולה ושם עשה ג׳ הולכות והובאות בעוד ידו נטוי׳ שם לא עלו רק לג׳ הולכות והבאות ונחשב רק הובאות וזה אפשר נרמז בעיא דר״ז והבן אבל בקיצור פסקי הרא״ש שחיבר הטור מפורש אומר דהולכה והובאה אחת גדולה בלבד לכל רוח ושש זוגות קטנות בתואר הולכה והובאה בתוך הולכה הגדולה וג׳ זוגות קטנות בהובאה גדולה ס״ה ל״ו כי השש זוגות קטנות לכל רוח נחשבים רק לשש אחדים לבד כי י״ל הולכה והובאה קטנה לחד נחשב הכין והכין חד. ולפ״ז ולמ״ש בקיצור פסקי הרא״ש א״צ כסכוס כלל רק הנענוע היא בכל רוח א׳ והולכה והובאה גדולה ובתוכה שש זוגות קטנות בתואר הולכה והובאה אבל רש״ל בסוכה פירשדברי הרא״ש ז״ל כך לולא בעיא דר״ז י״ל נענוע ג״פ כסכוס עלין במקום א׳ אבל בעי׳ דר״ז מוכח שצריך ג״פ הולכה כו׳ ובעי אי ג׳ הולכות וג׳ הובאות כחד חשיב ולחומרא ולפ״ז א״צ כסכוס כלל ולא זוגות קטנות כ״א ג׳ הולכות והובאות גדולות לכל רוח ע״ז כתב הט״ז שזה א״א בטור וגם ברא״ש א״א כן שהרי הביא לשון הרי״ף ז״ל הניענוע חוץ ממוליך ומביא ולרש״ל הולכה והובאה הוא הנענוע וצריך ג׳ הולכות וג׳ הובאות אלא שיש לפרש כמ״ש למעלה ויבואר עוד אי״ה באות שאח״ז: