פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרמה:ד

ויש מפרשים עט״ז הב״י הביא תוס׳ ב״ק דף צ״ו א׳ ד״ה נחלקה התיומת (הוצין נקראין העלין כברייתן כפול כל אחד לב׳ ופניו פרוד וגבו מחובר כאלו הוא א׳ חופיא שנפרד עלה אחד לב׳ בגב יע״ש) והביאו התוס׳ שם פי׳ הגאונים ורש״י ומ״מ וכלם מיירי באותן לולבים שכלים למעלה בשני הוצי דהיינו בראש השדרה יוצאים שני הוצי כ״א כפול ולפי׳ הגאונים אותן ב׳ הוצי העליונים בעינן שיהיו מחוברים בגבן אבל בפניהם פרודות הם ב׳ הוצי עליונים ועב״י מ״ש גם נגד פניהם נמצא כן לפעמים דבר אדום ביניהם בפניהם מחברם יחד כאלו הב׳ הוצי הם נראה כאחד ממש (גב העלים הוא בגב השדרה ופני העלים פרודים כשאר עלים וב׳ עליונים צריך שיהיה מחובר גבן ועסי׳ תרנ״א) וכל שנחלק התיומא ב׳ הוצי זה מזה בפניהם אע״פ שגביהם מידבק יחד ממש פסול וע״ז כתבו שכן נראה מבה״ג וביאר ברא״ש בסוכה ל״ב שפי׳ בה״ג נחלקה תיומת גב העלין היינו עליונים ב׳ הוצי אלמא בגב מיירי ובפניהם הם פרודות כשאר עלין ויש ביניהם דבר אדום נראה בפניהם המחברם בגבן יחד ב׳ הוצי אלו ופסול זה ברוב האורך של גבן ע׳ ברא״ש וטור וע״ז כתבו התוס׳ שבארצם לא נמצא לולב כשר א׳ מחמש מאות שיהיה ב׳ הוצין מחוברים בגבן כי נמצאו ושכיחי שיהיה בראש השדרה ב׳ הוצי מיעוט המצוי אבל מ״מ פרודות בגבן כ״א א׳ מת״ק שיהיה כשר וכמעט אין בנמצא כלל וע״ז כתבו דאם מתחלת ברייתן נולדו כך בחילוק גבן י״ל כשרנהוא וכמו שסיים הרא״ש ז״ל אח״כ הביאו פירש״י ז״ל ולדידיה קולא כל שאין נסדק השדרה למעלה כ״כ עד שיהא ב׳ הוצי שעל ראש השדרה נראים חלוקים זה מזה כשר. ופי׳ ר״י בשם י״מ קצת חומרא מפירש״י כל שנחלק מעט משדרה שנמצא ב׳ הוצי אין סמוכים זה לזה פסול הא כל שהם סמוכים ממש אע״פ שאין דבוקים בגבן כשר ולהגאונים כל שאין הרוב הוצי עליונים דבוקים ממש בגבן כאלו הם גוף א׳ פסולים. וע״ז כתבו לפי׳ ר״י בשם י״מ אע״פ שיש קצת קושיא דליבעי בעיא בסתם נחלקה התיומא ב׳ הוצי עליונים דרוב לולבים אין בענין זה גידולים רק רובן רק הוצי א׳ בראש השדרה ומ״מ ניחא להו דבעי להמיעוט הנמצא משא״כ לפירוש הגאונים אין כמעט בנמצא כלל שיהיה רוב ב׳ הוצי אלו דבוקין בגבן כ״ה להמעיין בב״י ומיושב קצת מ״ש הט״ז ז״ל. והט״ז ז״ל מפרש פי׳ הגאונים כך מעיקרא ב׳ הוצי מחוברים בגבן (כמו שאר עלין כפולין ומחוברין בגבן כך ב׳ הוצי עליונים שכינים וסמוכין זה לזה שאין שדרה מפסיק ביניהם רק בשורשם מפסיק קצת שדרה בעינן שיהיה ב׳ הוצי מחוברין בגבן נמצא יש שם ד׳ עלים כשיפרידם) ומ״מ אין יוצאין משורש א׳ רק זה למעלה מזה כשאר עלי הלולב ותיומא ע״ש שדבוקים גבן כו׳ ופי׳ בשם י״א שאין דבוקים בגבן תיומא נקראו שיצאו משורש אחד בשדרה ממקום א׳ ממש ונחלקה קצת מהשדרה במקום שורשם פסול וע״ז הקשו ג״כ שאין בנמצא ממש אפילו מעט בשורש א׳ יע״ש. ולענין הלכה המחבר והר״ב לא הביאו כלל דעת הגאונים וי״א רק פי׳ הרי״ף והר״מ ז״ל גב רוב העלין של הלולב ופי׳ עלה אמצעי שאין כו כ״א עלה א׳ הוצי א׳ בראש וכפול ב׳ כשאר עלין בשם תה״ד בשם רש״י והיינו כל שרוב עלה העליונה בגב נפרד יש לפסול. ומצוה ממובחר שלא יהיה כלל נפרד ואין בנמצא ממש כזה שלא יהא המיעוט עלה התיומא למעלה נפרד במיעוט נסתפקתי לולב שיש לו ב׳ הוצי למעלה ונפרד בגב יותר מהרוב ולולב שיש לו עלה א׳ כה״ג נפרד ברוב איזו מהן עדיף בלא ברכה וכן במיעוטן כה״ג בברכה איזה מהן עדיף ואי״ה במ״א אות ד׳ ובט״ז לקמן אבאר עוד: