פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרמ:ח

אבל חייב בסוכה עט״ז העלה דחולה שאין סכנה וצער הגוף שאין שפוי בדעתו ר״ל כמו בעלי השחורה וכדומה פטורים מסוכה אע״ג דא״א להנצל מצער דמ״מ עיקר סוכה שיתבונן בנפלאות ה׳ מלשון ראיה (אבי יסכה) וזה מצטער אין נותן לב. ואבל ה״א ג״כ פטור מטעם זה קמ״ל איבעי לייתובי דעתיה כיון דמצי לייתב ובדידיה תליא וממילא טבע ספינה בים נמי חייב ודוקא צער הגוף משמים פטור כה״ג ומרדכי שכתב דא״א להציל חייב היינו שהצער בא מסוכה כלומר יושב בחמה ופרעושים או צינה וגשמים ואין לו בית לילך ולהנצל מזה וישב ברחוב ובשדה בזה חייב בסוכה אע״ג דמצטער מ״מ קצת הוא מחמת סוכה וזוכר נפלאות ה׳ וכעין גלות צא מקבע לעראי. (מלת הי״א ט״ס וצ״ל ה״א) ומ״ש מה קמ״ל היינו דמצטער דוקא חולה או צער הגוף שאין שפוי כמש״ל או יש לו מכה במקום א׳ דכאיב ליה א״כ ממתני׳ שמעינן חולה ומצטער דומה לו (אלא חולה משמשיו פטורים ומצטער הוא לבדו וממילא אבל חייב וכל הטרוד י״ל קמ״ל דחולה אע״ג דא״א להנצל פטור ואבל משום דבעי לאיתובי דעתיה. וערש״י כ״ה ב׳ וכ״ו א׳ מצטער סוכה מצערתו היינו באפשר להנצל שילך לביתו פטור דכתדורו ובדירה כה״ג שביק ואזיל ליה וה״ה נמי צער הגוף דממילא אע״ג דא״א להנצל ממנה. ועחה״ר גבי אבל סוכה כ״ה ואי״ה במ״א י׳ אבאר: