פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרלח:ד

ובי״ט ושבת עט״ז האריך וכוונתו דבה״ג דמתיר מוקצה בטילטול בין שבת וי״ט אבל טילטול עצי סוכה דיש בו דררא ד״ת בהנאה מה חג לה׳ ראוי לאסור הטילטול בשבת ונוי גזירה אטו סוכה גופא ומש״ה י״ל (בין) שבת דחמיר גזרו וי״ט דלא חמיר ל״ג ומינה סוכה בטילטול אסור אף בי״ט משום שיש בו דררא ד״ת אסור בטילטול אף בי״ט ומוקצה לחוד אין בו איסור תורה. וקשה ומוקצה מחמת איסור תורה שיש איסור באכילה מ״ה אפ״ה שרי בשבת וי״ט למ״ד מוקצה מותר בשבת וי״ט ועמ״א אות ה׳ וצ״ל דמה חג כו׳ מחמרינן טפי ועב״ח ז״ל ודבריו צ״ע כי נראה מדבריו דחייה בידים דוקא מחמת איסור תורה לא באיסור דרבנן עיין ביצה פירות במחובר ובהל׳ שבת גבי נר דחייה בידים משמע אף באיסור דרבנן. ומ״ש סתירת אהל ד״ת בשבת היינו עטורי סוכה שסמכן לסכך ממ״ש ועמ״א תקי״ח י״ב משמע רק נראה כסותר כל שיש עדיין סכך שם רק שנוטל מקצת ומיהו בתלאן בחוט כמו שאנו עושין ליכא סתירת אהל רק מדרבנן יע״ש וצ״ע. וע׳ א״ר אות ה׳ בשם ספר תפארת תירץ דבה״ג מיירי שנפלו הנויין על השולחן דאין מקום לאכול ובי״ט משום אוכל נפש מותר בטילטול להסירן משולחן יע״ש כן ולדינא אם נפלו נויין על השולחן וא״א לאכול שם בי״ט עסי׳ תק״ו ובתוס׳ ביצה גבי עפר תיחוח דמוקצה לצורך אוכל נפש שרי בי״ט מ״מ אם אפשר ע״י טילטול מהצד לנער הטבלא וכדומה יעשה ולא יטלטל בידים וצ״ע: