פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרלו:ג

ובלבד עט״ז לב״ש לא זו שסתמא כשירה אף מפרש שלא לשם סוכת גנב״ך ורקב״ש דודאי לשם צל לבד נעשה אפ״ה כשירה לב״ה אע״ג דבשאר דוכתי בשחיטת חולין א״צ כוונה הא מפרש שלא לשם שחיטה פסולה עי״ד ובשאר דוכתי כאן אינו כן ולכאורה הפרש בסוכת גנב״ך ורקב״ש צריך חידוש בגופה מדרבנן לעיכוב ובישנה רק למצוה ממובחר ומשום הכי לא תנן במשנה רבותא טפי כחא דהיתרא גם כן לב״ה אע״ג שעשאה שלא לשם חג כשירה אלא דהתם חידוש טע״ט בעינן לעכובא וסתמא א״צ כ״א למצוה ממובחר אלא דמשמע דשוין המה ולמ״ד כאן למצוה בעלמא ה״ה רקב״ש כן ומ״ש הר״ן ז״ל מצוה ממובחר מדלא הזכירו בבלי כן או בירושלמי גופא דאמר פלוגתא דב״ש וב״ה במצה כן ומסיק דלא זהיר בה ואי לעכובא במצה ל״ש חידוש בגופה עי׳ בהגאון המפרש שם וי״ל מצה פסולה מדרבנן באין לו אחרת יצא י״ח במצה זו כבסי׳ תרכ״ט במ״א א׳ ומיהו בספק פלוגתא אף דהלכה דפסולה מ״ה י״ל אוכל ויושב בלא ברכה ואפשר ב״ש במקום ב״ה אינה משנה וצ״ע בזה עמ״ש אי״ה עוד במ״א בזה. ומ״ש הט״ז בגנב״ך ורקב״ש אם לא עשה לצל כדמסיק בגמ׳ והוא שעשאה לצל הא לאו הכי פסולה מן התורה ולא מהני חידוש טע״ט אלא בעי לנענע כל הסכך לבם צל עכ״פ ולמצוה ממובחר: