פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סג:ב

היה עט״ז תוספות ברכות י״ג ב׳ ד״ה על לבית הילל מדין תורה קורא מהלך ומצוה מן המובחר לעמוד בפסוק ראשון אף לבית הילל. (ואם קרא מהלך יראה דא״צ לחזור ולקרות דיכול לכוון) וה״ה מהלך עומד בפסוק א׳ וכ״ש יושב שפיר טפי ויראה אפי׳ ערבית מהלך רשאי לישב דאין נראה שעושה כב״ש דוקא עומד אין יושב משא״כ מהלך וכ״נ מפרישה ומ״ש רוכב כו׳ דלא כב״ח והר״מ פ״ב ה״ג מק״ש הולך ברגליו למעט קרון כו׳ (ופר״ח מש״ה שינה המחבר וכתב היה מהלך בדרך דלא לטעות) ומשמע מט״ז דאם אחר מוליך בהמה שלו א״צ לעמוד ובקרון אף מנהיג צריך לעמוד ובא״ר ה׳ בשם בית יעקב בקרון מנהיג א״צ לעמוד ורוכב אף חבירו מוליכו צריך לעמוד ויראה להכריע ברוכב מהלך דמי כב״י וכ״כ הפר״ח ובעגלה כשמנהיג יעמוד בפסוק א׳. ומ״ש כל הפרשה רשאי לעמוד ממרוצת דבריו משמע בערבית כשעומד אם רוצה לישב לכוין שפיר דמי ובמ״א כתבנו דבגמרא אין מוכח כן בר״י וראב״ע יע״ש. ומ״ש דרשאי לעמוד דמכוין טפי זה אמת ויציב דאי משום שכבר עמד בפסוק אחד הרואה יקשה עליו איחור דרכו ויסבור שעושה כב״ש ע״ז כתב דיאמר שמכוין הואיל וכבר עמד בפסוק א׳ ומכוין יותר אף שאר הפרשה ומ״ש ראיה מרבי יוחנן ברכות י״ג ב׳ כל הפרשה בעמידה אמר התם דלטעמיה דסובר כל הפ׳ צריך כוונת הלב אלא דסובר הט״ז דב״ש וב״ה במשנה (דף ט׳ ב׳) פליגי לב״ש קורא פ׳ שמע בעמידה דוקא בשחר ולב״ה בהילוך אף מדרבנן (דלא משמע ליה דלב״ה מדין תורה קאמר אלא אף מדרבנן וקורא מהלך הפרשה לבד פסוק א׳) א״כ רבי יוחנן איך פסק כב״ש דעומד לא מהלך ומאן דחזי סבר דקובע הלכה כב״ש לא כב״ה (ומיהו רבי יוחנן ביושב שפיר דמי אלא במהלך ועומד מיחזי כב״ש) ואסור לעשות כן אלא כל שי״ל משום כוונה ש״ד ה״ה לדידן אף דא״צ כוונה כל הפרשה כל שי״ל לכווני אין חשש ויש להגיה קצת בדבריו ועדיין צ״ע: