פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרכט:ז

דהיינו עט״ז הלבוש ז״ל משמע שהשמיט הגהות רבו ז״ל וכתב כמ״ש הט״ז ז״ל דהמשנה י״ט ב׳ מיירי במקום שאין מנהג מבורר לא באומנים למה הן עושין ולא בקונים למה הם קונים הלכך גדולה סתמא לסיכוך ומסככין בה עד דעשאה אומן או קנה בפירוש לשכיבה אין מסככין בה קטנה לשכיבה סתמא עומדת הלכך עשאה אומן בפירוש או קנה לסיכוך מסככין בה וכת״ק. וע״כ שיש מקומות שאין ידוע ומבורר דאל״כ מה מקשה הדיוקים אהדדי לשכיבה הא סתמא לסיכוך והדר תנן לסיכוך הא סתמא לשכיבה דילמא לית סחמא רק מנהג מקומות יש לשכיבה ויש לסיכוך ש״מ דיש מקומות סתמא והרא״ש שחולק על רבינו ישעיה מטראני הוא דרבינו ישעיה מטראני סובר דאין הולכין אחר המנהג כלל ואף במקום שנהגו לאומרן לעשות לשכיבה אם קנה וצוה לאומן לעשות לסיכוך מסככין וכן אם דרך לשכב אליהן ואומן עשה בסתם והוא קנה לסיכוך מסככין בה וע״ז חולק הרא״ש ז״ל דבתר מנהג אזלינן כה״ג ומשמע בין גדולה וקטנה ואע״פ שא׳ שינה מתנהג דמי יודע ויסברו כו׳ ומדרבנן עכ״פ אסור ועיין ברא״ש ובטור ולא סתרי אהדדי וז״ש הב״י וז״ל הרא״ש והבן. ואי״ה במ״א יבואר עוד בזה: