פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרכט:א

צומח עט״ז סוכה י״ב כר״י וכר״א והלבוש בתרכ״ה ענני כבוד היו כר״ע ואפ״ה בתרכ״ט כתב גורן ויקב י״ל כירושלמי עתוס׳ שם ר״י עננים מלמעלן שותין לי העני יש בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י:

ראשונה צריך לחקור איזה סכך פסול מן התורה ואיזה פסול מדרבנן ונ״מ למ״ש המ״א אות כ״ב באין לו אחר מסכך בדבר הפסול משום גזירה ובגמרא מוכח כן היינו סוכה י״ד ב׳ שעת הסכנה וכמ״ש בחה״ר שם דשמעינן דמברכין ג״כ בשעת הדחק מפסול דרבנן (דל״ג כה״ג) ולולב הפסול מדבריהן ג״כ הכין הוא ועסי׳ תרמ״ט ס״ו כל הפסולים נוטלין בשעת הדחק ואין מברכין משמע לכאורה בין פסול תורה ודבריהם נוטלין ואין מברכין ואי״ה שם יבואר (ובהיותי בסבך העיון זה עיינתי במ״ב סי׳ י״ז דמ״ש אתרוג יבש מלולב כו׳ י״ל זה מפורש בתורה פרי הדר ואידך היקשא או אפשר מדרבנן נוטלין ומברכין בשעת הדחק כמ״ש בתה״ד אבל דבר פסול מ״ה למאי מהני יע״ש ואי״ה יבואר עוד) ועדיין י״ל ולומר דוקא משום גזירה שגזרו במצוה זו כנסרים וחסר וניטל הפטמא וכדומה ל״ג בשעת הדחק ומברכינן נמי אפסולי דרבנן משא״כ דבר שאמר בעלמא דטמא הוא מדרבנן וממילא בסוכה אין מסככין בו י״ל בשעת הדחק העמידו דבריהם כיון דלאו במצוה זו גזרו זה כמו שביעי ט״מ בשבת דאין מזין וכדומה ובפתיחה כוללת כתבנו מזה וא״כ עכ״פ כה״ג אין מברכין. ומעתה צריך לבאר בסכך איזו ד״ת ואיזו דרבנן פסול ואיזה מחמת גזירה בסוכה ואיזה מחמת שאסרו חז״ל במקום אחר ואען ואומר:

הנה בסכך פסול גופא יש בו ג׳ פסולים מ״ה מחובר ומקבל טומאה ואין צומח מהארץ מחובר אין בו פסול דרבנן כי תלוש ולסוף חברו אף בטלו משמע כשר עב״י תרכ״ו בשם תה״ד וכאן ס״ח בלבוש ומ״א י״א. מקבל טומאה יש מ״ה ויש מדרבנן י״ל גזירה דעלמא ובסוכה ממילא פסול עכ״פ אין מברכין בשעת הדחק. והמקבל טומאה ודאי אף שעדיין לא קיבל פסול מ״ה ואמנם אפס כי עז וקשה עלי חקירה א׳ האריך בה התי״ט פכ״ד דכלים מ״ד וספי״ז דכלים והמעיין בר״מ ז״ל פ״א הלכה יו״ד ופ״ד ה״א ופכ״ג ה״א מכלים משמע כל המטמא מדרס מטמא בשאר טומאות רק מדבריהם כפשוטי כלי עץ יע״ש היטב וההיא ק״ו דפכין קטנים (עב״ק כ״ה ב׳ ושבת ס״ו א׳ ופ״ד ב׳ בתוס׳ שם ונדה מ״ט א׳ וסוכה ך׳ א׳) י״ל לא קיי״ל כן רק מדרבנן ולומר שכל י״ג מדות נקראים בלשון הר״מ ז״ל דברי סופרים עמ״מ ולר״מ פ״א מה״א קידושי כסף כו׳ הא הפרש יש בין מד״ס ובין מדבריהם ומעתה לשיטת הר״מ ז״ל י״ל כל מה שמטמא בנגעים אין פסול לסכך דלא קי״ל כסומכוס שבת כ״ד רק מדרבנן שנשתנה צורתו עט״ז ו׳ ובר״מ ז״ל שם ובסוכה י״ב ב׳ בתוס׳ ד״ה באניצי פשתן ופני יהושע שם דרבנן פליגי עליה דסומכוס כי באוכלין ל״ש טומאת נגעים וא״כ י״ל ה״ה טומאת מדרס ל״ש באוכלין וכופת שאור שיחדו לישיבה מעשה עץ שימש וא״כ מיפסל דראוי למדרס ויחדה לכך מ״ה אין פסול לסכך כי אם מדרבנן דמקבל טומאה מדרבנן במגע מת ושרץ ונבילה להר״מ ז״ל ובשעת הדחק י״ל מסככין בזה. ובזה יש ללמוד תי׳ עמ״ש במהרי״ל הביאו המ״א י״א והט״ז ב׳ די״ל ראוי למדרס אין פסול מ״ה כ״א מדרבנן וסובר כל בדרבנן בעינן דוקא שכבר טמא ומיהו אנן קיי״ל אף דבר המקבל טומאה מדרבנן פסול הוא עט״ז ה׳. ויתר הדברים אבאר כ״א במקומו אי״ה:

והוי יודע דצומח מהארץ יש בו פסול תורה כעפר ומתכות וכדומה דצומח בעינן לא גידולי קרקע כאבן ודומם שאף הם יקראו ג״ק ובהמה נמי ג״ק יקראו. ואמנם יש פסול דרבנן כפשתן שנידק וניפץ שנשתנה צורתו. ואפשר מעצים י״ל דנשתנה צורתו ורק מדרבנן פסול ועיין בי״ד כיסוי הדם אין ענינו לכאן וא״כ אותן שמשימין חלונות מחיצה מזכוכית י״ל בשעת הדחק מסככין בזכוכית כפי ששמעתי אומר מאפר הוא נעשה (כי לא ראיתי המלאכה ואם יש תערובות והולכין בתר הרוב בכל התורה) ודי כעת בהערה זו):