פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרכח:ג

אין עט״ז עא״ר ג׳ אם עבר ועלה יי״ח וי״ל הא הוי מה״ב כיון דא״א אם לא בעבירה עתוס׳ ריש לולב הגזול ואף בדרבנן מה״ב א״י י״ח ולכתחלה נמי בליל א׳ מ״ע שאוכל כזית פת שם לא אתי עשה ודחי לדרבנן כשופר בסימן תקפ״א סכ״א וכ״ב וצ״ע. עיין בגמרא כ״ג א׳ לר״י חג הסוכות שבעת ימים הראויה לז׳ ומכל מקום מ״ה חזיא משמע לכ״ע דרשא גמורא היא ובדף כ״ז ב׳ עשה סוכה בחג לרבנן דר״א מ״מ סוכה הראויה לז׳ נמי הוי דרשינן אלא שלא יצויר ואי בנה סוכה ברשות הרבים ע״ג בהמה ובשבת שביתת בהמתו ד״ת עכ״פ זה בהולכת ד״א ברה״ר או מרה״י לרה״י דלא עדיפא מאדם כמבואר וראיתי בתה״ד סוכה הראויה לז׳ ושבת בתוך ז׳ צ״ע דבלא״ה בי״ט א׳ אסור כפירש״י ז״ל ואולי למ״ש בסי׳ תקי״ד דביתו נשרף ואין לו מקום לאכול מותר לכבות דהוי אוכל נפש י״ל ה״ה דל״ג לעלות באילן ובהמה כה״ג ביו״ט דאוכל נפש שרי רחמנא מש״ה פי׳ דשבת תמיד בתוך שבעה לא ראויה לז׳ אי לאו דמ״ה שרי. וצ״ע לדידן באין לו סוכה אחרת כ״א באילן או ע״ג בהמה אי עולין בי״ט דהוי כאוכל נפש ומיהו שנשרף. ועפ״י בחידושיו במ״ש אין עולין בי״ט עב״י א״ח תקי״ד לר״י מכשירין וכאן לר״י הוא וא״ש בתה״ד ולרש״י י״ל ואפשר לעשות מעי״ט ועיין ביצה בזה. ורש״י כ״ב ב׳ דעבר ועלה יי״ח עמ״ש: