עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפרי מגדים על אורח חיים

פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סב:א

Peri Megadim on Orach Chayim, Mishbezot Zahav 62:1 · פרי מגדים על אורח חיים · free full Hebrew text

Open in the reader →

מ״ש המחבר בס״א יצא ברכות ט״ו א״ב ויש לעיין מהו לא דקדק אי שלא ידגיש ונח נע ובין הדבקים או כמ״ש א״ר א׳ בס׳ החינוך בפ׳ ואתחנן אבל קורא להגיה ממש לא יצא כמ״ש התוס׳ שם י״ג א׳ דחסר אותיות שישנן בכח הקריאה וי״ל דיצא כי לפי הלכה מצות צריכות כוונה אתיא משנה כפשוטה אם כיון כו׳ או סתם ואח״כ מחלוקת אין הלכה כסתם ואפילו בקורא להגיה מזוזות וכדומה יצא. ועמ״ש בחידושינו מזה ועיין פירוש המשנה בר״מ ז״ל ופ״ב מק״ש ה״א וכ״מ שם. בטור וב״י בשם מהרי״א מצנן גיהנם מכ״מ והנה לפעמים ממש מדה כנגד מדה ולפעמים היפוכם הוא מחמם עצמו מצננים לו ולפי העת והצורך והכל נכלל בכלל מכ״מ:

ואף לכתחלה עט״ז והנה יש תקנה לנקות בצרור ועפר א״ר אות ד׳ יע״ש ומיהו בק״ש נמי ידיו מטונף ואין מים ינקה בצרור ועפר ויאמר בפיו. והנה יש בכאן קצת עיון שכאן כתב המחבר והר״ב אם מחמת אונס יצא בהרהור וכן בצ״ד ס״ו בתפלה יע״ש. והנה יראה דעת המחבר בלא אונס אפילו דיעבד לא יצא בהרהור ממשנה ט״ו א׳ לא השמיע יצא הא הרהור לא הא אונס יצא מבעל קרי ך׳ ב׳ כרבינא שם ובירושלמי הביאו הב״י כאן ועמ״א קפ״ה א׳ בהמ״ז אונס יצא בר״ז יע״ש. ולפ״ז כשיעבור אונס א״צ לחזור ולקרות ולהתפלל דמ״ה הרהור כדיבור וחז״ל החמירו בלא אונס לא יצא ובאונס העמידו על ד״ת. והנה המחבר שמע מותר בכל לשון א״כ דלא גרע מהרהור כמ״ש אה״ר ברכות ט״ו וגם א״צ להשמיע לאזניו מ״ה אפילו לכתחלה כ״א מדרבנן בהכרח שמע שיכוין ויבין פסוק א׳ מה שאומר כמ״ש בסימן ס״ג ס״ד וכמ״ש ברכות י״ג ב׳ וט״ז א׳ הסכת ושמע. אבל הר״מ ז״ל יש לו שיטה אחרת בזה דבק״ש פ״ב ה״א לא השמיע לאזניו יצא משמע הא הרהור לא יצא ופ״א מה׳ ברכות ה״ו כל הברכות יוצא בהרהור אף בלא אונס עכ״מ שם והינו דמחלק בין ק״ש דשמע בכל לשון הא הרהור לא ובין שאר מצות. ואפילו בהמ״ז ד״ת יוצא בלבו וא״כ אין הוכחה לומר דבק״ש בעינן כוונת הלב דפסוק א׳ רק כוונה לצאת דהוא מ״ה ומר״מ פ״א מק״ש אין הכרע אי סובר רק פסוק א׳ ד״ת ופר״ח בסי׳ ס״ז ואי״ה שם יבואר. אבל הפר״ח בכאן וצ״ד כתב דכשעבר האונס צריך לחזור ולקרות ולהתפלל יע״ש ולשון הש״ע משמע כמ״ש דיצא וא״צ כל שהיה אנוס וכמשנה דבעל קרי וכרבינא בזה והבן ובחידושינו הארכנו וכאן אין להאריך. ובלבוש כאן ס״ה מסיים דהרהור כדיבור דמי ובד״ת אסור להרהר במקום טינופת והיה מחנך קדוש ולמ״ד כדיבור דמי א״צ לוהיה מחנך קדוש. עב״י בכאן. ועמ״ש אי״ה עוד במ״א מזה: