פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרו:א

ואם עט״ז עב״י וב״ח וא״כ לכאורה הט״ז זיכה שטרא לבי תרי דכתבו אין זקוק יותר הא רוצה רשאי וכתבו רק צריך עד שיפייס ולמדו מרב וא״כ פשטא משמע והיכי עביד דהוי איסור גם מדלא פירשו כרש״י כו׳ ותירץ שפירשו כרש״י ולמדו ממלת חבירו כו׳ ועא״ר. והיכי עביד הכי לאו איסורא אלא שא״צ ועמ״א ב׳. ע׳ בטור ולבוש פרקי ר״א באריכות וכמדומה ראיתי כתוב שזה ג״כ קטרוג מאחר שבי״ה שלום ביניהם ונקיים מכל א״כ בחיריים הם ואין להם תירוץ החומר ויצה״ר אונסם ולמה כל השנה אינו כן. ועפר״ח ביומא דכיפורא לית ליה רשותא לאסטוני להפך חובתן אבל מ״מ דידיה עביד כי ממונה על כך ומביא עונות כ״א לבד ומש״ה א״ש שעיר המשתלח חולקיה ע׳ בזוהר משא״כ בשאר ימות השנה מביא עונות ומהפך בחובתן. עבירות שבין אדם לחבירו אין מכפר יוה״כ עד שירצה חבירו ואף חלק גבוה שבו אין נמחל עד שירצה חבירו עמ״ש אי״ה באות ב׳. ע׳ מהרי״ק הביאו הפר״ח וא״ר הבא על הפנויה ברצונה הוי ב״א למקום ובאונס או בשעת עילופה הוי ג״כ ב״א לחבירו. ואפשר אונס ל״ד ה״ה היא שוגגת ג״כ מיקרי לחבירו דמחטיאה בשוגג. ואם יש לה אב י״ל פגם בכבוד אביה וכ״ש נערה בתולה קנס ובושת וכנס לאביה וע׳ בהרמב״ן ז״ל על התורה באונס ומפתה: