פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרה:ד

וזורקים עט״ז פירשתיו במ״א אות ו׳ דהוא ב׳ ראיות א׳ חולין צ״ה ב׳ ר״ט כו׳ חזו עורבים כו׳ וק״י א׳ שדו כחלי במעלי יומא דכפורי היו משליכין בני אנשים ממקומם לא היו אוכלים כחל יע״ש וצ״ה לענין בשנמ״ה ואמר מעלי יומא דכפורי מה״ט דהיתרא שכיח טפי ואפי׳ ראה שיוצאים מבתים אין כאן קבוע ודאי דילמא לית איסור כלל עי״ד ק״י קבוע ד״ת ודרבנן יע״ש. והנה אם נאמר דהטור גורם בק״י רמי בר תמרי כו׳ חזי דשדי כבדא וכולייתא וכחלי אינשי כמ״ש במ״א אות ו׳ ומ״ש הט״ז כל דרך השלכה כו׳ עא״ר דכאן עורבים השליכו וי״ל כמ״ש הטור ראיה מרמי בר תמרי ומשמע דגרס בק״י אשד״ו כבדי וכולייתא וכחלי ובני אדם השליכו הוי למיסר אלא ודאי בעי״ה דרך להשליך לעופות והיתרא שכיח טפי מש״ה שקלי רמי בר תמרי ועא״ר. ומה שנוהגין דוקא להשליך על הגג לא לארץ דשמא יש אחד מהן טריפה או נתנבלה בשחיטה ודרך נבילות להשליך בשוק ולאשפה וישליכנו שם והמוצאה יאכלנה בעי״ה דהיתרא שכיח טפי ובטל ברוב ומ״מ לכתחלה לא יעשה כן דאין מבטלין איסור לכתחלה ע״ד דלא אמרה תורה שלא לתקלה (עשו״ת מקום שמואל) לכן משליכין על הגג ונבילות אין דרך להשליך שם כנ״ל וא״ש הכל ועא״ר אות ג׳ וד׳ ולמ״ש ניחא. ועי״ד סי׳ א׳ סעיף ד׳: