פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ו:ה

ואפי׳ עט״ז והם דברי ד״מ: ודאי לתורה א״צ ברכה להרא״ש ג״כ כ״א לתפלה ולק״ש כמבואר בב״י ד׳ אלא דהוה הפסק גדול: ומ״ש אם עשה צרכיו דצריך לברך ענ״י ואשר יצר ענ״י אין זה חיוב לברך מיד אף כשעשה צרכיו אלא לצאת ידי כולם שי״א כל היום כשעשה צרכיו מברך ענ״י ואשר יצר עיין סימן זיי״ן בטור וש״ע ועמ״ש שם ומ״ש הד״מ יטול מים כו׳ בסימן ז׳ מבואר דא״צ כל היום וה״ה כאן כיון שכבר בירך ענ״י פ״א: ומ״ש להוציא מי שאין בקי כו׳ מ״מ וודאי ראוי ונכון הוא שלא לברך פ״ב רק יחיד אומר בביתו עד אלקי נשמה וש״ץ אם המנהג שאומר בבית הכנסת לא יאמר בביתו כלל מה שציינו בס״ד א׳ בט״ז ט״ס וצ״ל אחד מברך כו׳ יע״ש עמ״ש במ״א אות ז׳: