פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקצ:ג

ולפ״ז עט״ז דבריו ז״ל צ״ב. ומ״ש עד ט׳ טרומיטין הא יותר מט׳ הוי שיעור תקיעה הוא ל״ד עד ולא עד בכלל ט׳ טרומיטין הוי שיעור תקיעה לדיעה זו והיינו בתר״ת. ומ״ש בתשר״ת התקיעה ח״י טרומיטין כפי מה שהגיה לקמן באות ג׳ ח״י טרומיטין וקשה ממה שכתב דבתש״ת אסור להאריך תיפוק ליה משום דבתר״ת התקיעה שיעור ט׳ טרומיטין והמחבר אין סובר כהג״א אלא דעדיפא מיניה קאמר שלא לחלק בין שברים דתשר״ת ובין שברים דתש״ת ונ״מ לדינא כדמסיק לקמן. ומ״ש דקשה ליה מה הרווחנו היינו דקשיא ליה בין אהמחבר ובין אהר״ב כי הנה הפלוגתא במחבר בין דיעה א׳ לי״א הוא ביבבא שהן יללות שי״א תרועה ג׳ כחות קטנים ג׳ טרומיטין ותקיעה דידה ג״כ כשיעור ג׳ טרומיטין וי״א תרועה ט׳ טרומיטין ותקיעה דידה ט׳ טרומיטין הא בגנוחי ל״פ כ״ע מודים דשוין המה בין לדיעה א׳ ולדיעה ב׳ (ט״ס בדפוס מלת איכא וצ״ל אינה) שוה גניחות ליללות וכן תנא דמתני׳ שונה יללות וברייתא גניחות יע״ש וא״כ נהי דהמחבר אין סובר כהג״א מ״מ איך כתב ולפ״ז יכול להאריך בשברים דסוף סוף אין יכול להאריך בשבר א׳ יותר משיעור תרועה. והר״ב למה לא הביא י״א בתר דברי המחבר שהם קולא יותר דלהמחבר אין להאריך בשבר א׳ יותר משיעור תרועה ולהג״א מותר להאריך בשבר א׳ גנוח א׳ כשיעור כמעט ג׳ גניחות דבתש״ת שיעור תקיעה דידה כשיעור ג׳ גניחות. ומסיק דכן מסתבר כמ״ש בתה״ד קמ״א וכמ״ש הר״ב וכמ״ש באות ב׳. גם המחבר היה להזכיר לפ״ז צריך להאריך קצת בשבר א׳ יותר מג׳ טרומיטין לדיעה זו ומסיק הט״ז למעשה שאין לקצר השבר כ״כ ועכ״פ לא יאריך השבר רק בשיעור ג׳ גניחות דאל״כ יהיה כתקיעה דידה דבתר השתא אזלינן וה״ה בתשר״ת לא יאריך בשבר א׳ רק כשיעור ג׳ גניחות אע״ג דשם תקיעה ח״י טרומיטין שלא לחלק בשברים ואע״ג אם נאמר כרב האי דיצא מ״ה בכל שהוא מ״מ אם כך הרי יתקע תר״ת ויצא י״ח בזה ובתש״ת ראוי להאריך קצת כו׳. ומ״מ לשון הט״ז ז״ל עדיין צ״ע ועי׳ א״ר וא״ז יע״ש: