פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב נח:ג

יצא עט״ז הרא״ש על מ״ס ברכות ח׳ ב׳ רשב״י פעמים קורא אחת קודם ע״ה ואחת אחר ע״ה דלא אמר רבותא ב״פ אחר ע״ה דאין לעשות כן דמלילה איך יעשה יום והקשה הב״י אמאי לא כתב הטור כן והמחבל בס״ה כתבו ותי׳ דפשיטא הוא ורשב״י אתא לאשמעי׳ דמע״ה מתחיל ק״ש של יום והט״ז השמיענו זה וא״צ לאשמעינן אחת קודם ע״ה ואחת לאחר ע״ה סמוכים דגם זה פשוט שיש מפסיק ע״ה. ומיהו הא דהשמיטו הט״ז ב״פ קודם הנ״ץ ואחר הנץ מיד ולא הוי סתירים א״י למה כי הנץ החמה לאו מפסיק גמור הוי. והנה לענין ק״ש לילה בדיעבד לאחר ע״ה לא יצא דאל״כ בני ר״ג דיעבד הוי ודוקא שיכור או חולה וכדומה מ״ש ברל״ה והיינו דאמר כדאי רשב״י בשעת הדחק דוקא ואלו כאן בשל יום דיעבד נמי בלא דחק ואף פושע יצא ועפר״ח כ׳ דמדאידך מימרא כדאי ר״ש ה״ה מימרא קמייתא ואינו דקמייתא רשב״י מיירי דיעבד. ואם קורא ב״פ אחר ע״ה א׳ קודם שיראה חבירו ברחוק ד״א וא׳ לאח״כ יראה דשרי ושוב ראיתי בא״ר אות ט׳ הביא כן בשם מנחת כהן (להרא״כ אפימנטי״ל) וכתב מרא״ש לא משמע כן והנה מ״ש רשב״י משום ר״א אחת לאחר הנץ ולא אחת לאחר שיראה חבירו י״ל דזה פשיטא דעיקר התחלה של יום לאחר שיראה וזמן מפסיק הוא משא״כ לאחר שיראה ונץ אימא דאין מפסיק קי״ל ומסתימת המחבר משמע דלא כמנחת כהן וצ״ע ועמ״ש במ״א מזה. ובקיצור פסקי הרא״ש אם לא קרא של לילה ימתין בשל שחרית עד לאחר הנץ משמע קודם נץ לא אע״ג לאחר שיראה חבירו דלא כמנחת כהן. ועב״י שמשם למד דיקרא של לילה אחר ע״ה ושל יום ימתין לא שיקרא של יום אחר ע״ה דא״כ מפסיד בידים של ערבית מיד שתנץ החמה ולא הבינותי דמשמע שזה זמן מועט (ובס״ז י״א יש תשלומין מ״מ איבד זמנה רק תשלומין) הא בלא״ה אף אם נאמר כל ששהה זמן מה ומפסיק בנתיים ואין קורא רצופים לא הוי כסתרי אהדדי מ״מ מאחר שעשה יום איך יחזיר ויעשה אח״כ לילה וצ״ע: