פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקמד:א

וה״ה עט״ז המ״א אות ה׳ הביא דברי הב״י כל צורך מצוה המותר במועד מותר ליטול שכר עליה עסי׳ תקמ״ב היינו מצוה לצורך המועד מעשה הדיוט או אומן ויש בו מכשירי אוכל נפש עם מצוה או צרכי רבים הצריך במועד וכדומה מותר שכר וראיה מתוס׳ מ״ק ו׳ א׳ ד״ה דמוזלי גבן שהקשה למ״ד לקמן י״ג ע״א אף פועל שאין לו מה יאכל אסור ליקח שכר ומינה ה״ה מלאכה המותרת במועד אסור שכר אף אין לו מה יאכל הא ממשנה מוכח דלוקחין שכר על מלאכה המותרת ותירצו מצוה שאני ומזה למד הב״י כל שיש מצוה אף ביחיד אם מותרת במועד ע״פ הדרכים שנתבארו לעיל שרי ליקח שכר אף יש לו מה יאכל ומ״ש בהג״ה בשם תשובת הרשב״א ז״ל וריב״ש הביאו בד״מ (בב״י לא מצאתי רק תשובת הרשב״א ז״ל) היינו צרכי רבים במועד ויש בהן הנאת הגוף מרחץ וכדומה ומותר אף מעשה אומן הא בנין בה״כ שצריך במועד או שאר מצוה כדומה דלית הנאת הגוף אסור מעשה אומן הא הדיוט שרי ומותר שכר בהדיוט וא״כ א״ש וצ״ע כוונת הט״ז ז״ל ועא״ר ועמ״ש בט״ז אות ב׳ ומ״א מזה בעזה״י: