פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקה:ב

וכגון עט״ז אחר התבוננות מלת ל״א נכון הוא ועיקר הכוונה הוא דבעינן שיחלוב הרוב לאוכל ואם נשאר מעט חלב בקערה או בקדירה שא״צ לאכול מותר לשתותן הא כל שמכוין וחולב הרבה חלב לקדירה כדי שישאר גם לשתות אסור וכנראה מרש״י קמ״ה שאין היתר אלא היכא דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי ליה ויהיה הפירוש מ״ש הט״ז וכל שאין שום רבו״י ל״א הותר כו׳ ר״ל כל שאין הרוב חלב נבלע באוכל לא הותר חלב הנשאר לשתותו וכדמסיים בסוף ול״ד כל צאנו ה״ה כל דמוכחא שמכוין לחלוב הרבה שישאר לשתייה אסור ומ״ש משמע אפילו שאר חלב כו׳ ר״ל כל שחולב הרבה דמכוין לשתייה ג״כ אסור והלשון קצת דחוק. והביא דברי הגמי״י פ״ח דשבת עב״י והגמי״י כתבו דפירורין אע״ג דמותר לכתחלה אין לעשות כן ובש״ע פסק כריב״ש דלכתחלה (להדיא) נמי שרי ורוח חכמים נוחה הימנו. ומ״ש בהגמי״י דעכו״ם חולב רשאי לאכול ולא לשתות עמ״א א׳ ופר״ח מזה ועט״ז אות ג׳ ואי״ה יבואר עוד. ועסי׳ קנ״ח במ״א זיי״ן דבש מרקחת י״ל משקה הבא מאוכל כאוכל דמי. וטיפה ראשונה דמשקה הוא מ״מ סחיטה בי״ט מדרבנן וכה״ג לא גזרו ועדיין צ״ע: