פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תקב:א

אין עט״ז. הנה לדעתי קצת כיון ברש״י ז״ל ביצה ל״ג א׳ במשנה ואין מוציאין האור דמוליד ובגמרא ע״ב דמוליד בי״ט ולא כתב מפרש בגמ׳ או כדמפרש בגמרא כדרכו ז״ל כי הגמרא כר״ש בזה דנולד מותר בי״ט ומש״ה אין מוציאין כטעם הר״מ ז״ל פ״ד ה״א שמכשירין מעי״ט ומש״ה זכר מלת בי״ט עלח״מ שם אבל רש״י אע״ג דפוסק שם ד״ה והלכתא כר״ש במוקצה בנולד י״ל סובר כר״י בי״ט (עי׳ בטור תצ״ה) מש״ה אמר דמוליד לחוד היינו נולד והוסיף וי״ו ואין מוציאין דמישך שייכי כעין חד טעם כמו שאין מגבב בחצר דמוקצה הוא זה נולד ומוקצה ולהר״מ ז״ל אין שייכות להדדי ועא״ר ב׳ דבשבת המעשר פירותיו אסור דיעבד לא בי״ט יע״ש ואי״ה בתק״ג יבואר בעבר ובישל מי״ט לחול וי״ל התם דרבנן הואיל וכאן בהוציא אש מ״ה הוא להט״ז ובחידושינו ביצה הארכנו דמשמע לכאורה להר״מ ז״ל מכשירין לא קיי״ל כר״י יע״ש וע׳ בהרע״ב דמי למלאכה שבורא אש בי״ט משמע מדרבנן לא הכנה ונולד רק נראה כמלאכה שבורא אש בי״ט ומלאכה גמורה ליכא דמוקי בברזל על אבן וכדומה ויוצאין ניצוצי אש לאו הבערה והדלקה הוא רק נראה כו׳ ויהיה הפי׳ במשנה אין מוציאין מאבן דנראה וכ״ש להדליק ממנו נעורת ממים כו׳ זה אפשר מ״ה אסור שלא התירה התורה מביום השבת הא י״ט שרי רק מאש מצויה כו׳ ומה שסיים הר״מ ז״ל שאפשר מעי״ט זה אפילו מאש מצויה אם לא שיש הפסד עצים ובחידושינו הארכנו אין מקומו פה: