פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תצד:א

וקורין עט״ז ועא״ר ח״י וא״ר ה׳ ובלבוש שיקרא אחר פסיק ראשון ובהרבה מקומות נוהגין כמ״ש הט״ז דאומרים אקדמות קודם פסוק ראשון וקודם הברכה ראשונה אבל יציב פתגם ביום שני נוהגין לומר אחר פסוק ראשון של הפטורה ועסי׳ ק״מ יע״ש. ויראה דמ״מ פותחין הס״ת קודם ומכסין במעיל הס״ת ואומר הש״ץ אקדמות קודם שמברך הכהן:

עיין לבוש ביום שני קורין רות ועסי׳ ת״צ במ״א ז׳ וח׳ וא״י טעם נכון למה דוקא ביום שני קורין רות לא ביום א׳. ואין מברכין על מקרא מגילה עט״ז שם ומזכירין נשמות ואומרים אב הרחמים ביום שני וכל מקום שקורין כל הבכור מזכירין נשמות שיש בו מתנת יד ונודרים צדקה. הפטורה יום א׳ ביחזקאל עא״ר אות ו׳ דראוי לומר בעמידה דוקא יע״ש ומשמע בשאר הפטורה רשאי לישב וצ״ע קצת עסי׳ רפ״ב במ״א י״ב דאין קטן עולה למפטיר ביום א׳ של שבועות בנוסח הברכה הפטורה על התורה ועל העבודה כו׳ את יום חג השבועות הזה אבל אין מזכירין לומר מקרא קודש כו׳ אע״ג בתפלה אומרים מקרא קודש כבסי׳ ח״צ בט״ז ומ״א אות ב׳ התם טעמא דמצוה לקבץ בבית ה׳ בפרהסיא ולקדש היום בתפלה משא״כ בהפטורה יע״ש וראיתי במקצת נוסחאות בסידורים כתיב בהן מקרא קודש בהפטורה בברכה על העבודה ואנו אין נוהגין כן וכאמור ובדפוס חומש עם הרמב״ן ז״ל דפוס וילהמרש דאר״ף ובדפוס מנטובה מצאתי כן שא״א מקרא קודש בהפטורה ואמנם בחומש דפוס אמשטרדם עם רש״י ול׳ אשכנז כתוב את יום המנוח הזה י״ט מקרא קודש יע״ש ואולי נוסח ספרדיים הוא וגם זה א״י למה כמ״ש כי למה יזכירו בהפטרה מקרא קודש טפי משאר דברים ואנו פשיטא שא״א בהפטורה מקרא קודש כלל. יש ליזהר בענין מאכלי בשר וחלב בכל מה שנזהרין בכל השנה המבואר בי״ד סי׳ פ״ח ופ״ט ושלא לצאת שכרם בהפסדם ובעו״ה בגלות המר הזה כל מה שיכולין לגדור גדר יותר טוב וכ״ש מה שמדינא ומנהג שקכלו כבר הוי כנדר: