פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תפט:ז

שאם עט״ז הנה המחבר בסי׳ סמ״ך ס״ד פסק דמצות צריכות כוונה בד״ת ודרבנן י״ל דא״צ כוונה עמ״א שם ג׳ וספירה בזה״ז הוי דרבנן לרוב פוסקים עיין אות ט׳ א״כ י״ל דא״צ כוונה וז״ש הר״ב בס״ג אם היה דעתו שלא לצאת הא בסתם יצא דא״צ כוונה בדרבנן מ״מ זה שמשיב היום כך וכך מסתמא רק להשיב לשואלו דבר אבל כוונתו שלא לצאת ומ״מ מה שמביא ראיה מברכת המזון בסי׳ רפ״ד קשה דהוי ד״ת ומלולב בתרנ״ח שפיר דהוי בשאר הימים דרבנן ועא״ר כיון שאין הגדול אוחז הלולב יע״ש ועמ״א אות ח׳ וט׳ ומשמע להלכה דיעבד אם אמר היום כך וכך סופר אח״כ בברכה דסתמא כפירושו שמכוין שלא לצאת ועפר״ח ועח״י ט״ו דל׳ המחבר אינו יכול. לחזור ולמנות בברכה משמע דאסור לברך וכמ״ש המ״א באות ה׳ דאף דהלכה דמצות צריכות כוונה ברכה ספיקו לקולא וחומר לא תשא כבסי׳ רט״ז יע״ש. ואם אמר הימים ולא השבועות לכאורה ס״ס לברך שמא מצות צריכות כוונה ושמא לא יצא בימים לחוד עמ״א ד׳ ופר״ח כאן וצ״ע: