פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תעז:א

כזית עט״ז במ״א א׳ בשם מהרי״ל ב׳ זיתים א׳ זכר לפסח וא׳ זכר למצה הנאכלת עמו וע׳ פסחים קי״ט ב׳ ועב״ח תרי לישני אי אין מפטירין אחר מצה אפיקומן או אחר הפסח היה די כזית ה׳ ואי״ה במ״א יבואר עוד. וא״ר א׳ כתב כט״ז משום דחביבא מצוה דמצה מש״ה יש לאכול ב׳ זיתים וצ״ע. מותר לעשות נקב באפיקומן ולתלות בכותל עא״ר עמ״א ת״ק ז׳ ומ״מ לכוין נקב משולש או מרובע אסור בי״ט רק כך נקב לתלותו אין בו ביזוי אוכלין ועח״י ג׳ וע״ש בשם פסח מעובין ויש נוהגין כן ליקח מקל ונעלים ברגלים ולומר זכר כו׳ וערש״ל יפשיל על כתיפו כו׳:

מ״ש המחבר דיאכל קודם חצות אבל דיעבד יאכל אחר חצות בלא ברכה ועפר״ח מ״ש בזה וע׳ פסחים פ״ג א׳ דקאמר ש״מ שימוש נותר מילתא ודחי דהי״ל ש״ה ואמאי לא הקשה ולטעמיך לחלצינהו לאחר חצות דפסול לראב״ע ולא שמשו עדיין נותר וגם רב מרי איך הוכיח כן ש״מ דתרווייהו ס״ל כר״ע פסחים ק״כ וכסתם מתני׳ מגילה כ״ח א׳ כר״ע מצותו כל הלילה ואי״ה במ״א א׳ יבואר עוד:

מי שאין לו מצה תוך התחום א״י חוץ לתחום עסי׳ תמ״ז מ״א ב׳ חמץ לא הוי עשה דרבים וה״ה מצה לא הוי עשה דרבים ועח״י תקפ״ו סכ״א. וה״ה אשה כה״ג דחייבת במצה מ״ה מהיקשא מכ״מ אסורה לילך חוץ לתחום מדרבנן בל״ת דרבנן וע״י אמירה לעכו״ם שרי אפשר אף שלא יאכל כ״א אחר חצות: