פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תעג:ו

נוטל עט״ז וע׳ סימן קנ״ח ס״ב ובא״ר שם ובאר היטב אות י״א בשם מטה יוסף החמיר מאוד. אבל אין מברכין ענ״י על דבר שטיבולו במשקה אף בליל פסח ועיין לבוש כאן וא״ז בקנ״ח. ודע דיש ג׳ טעמים א׳ משום סרך תרומה והוא דעת רש״י ז״ל אע״ג בפירות ל״ג מ״מ משקים עלולים ונעשים ראשונים גזרו טפי ולפ״ז אף משקה טופח נמי צריך נטילה והתוס׳ פסחים קט״ו א׳ ד״ה כל הטעם דאסור לפסול גופו ולפ״ז דוקא כשיש במשקין רביעית שיעור פסול הגוף ער״מ הט״א פ״ד ה״ב ואפשר לא פלוג חז״ל והב״י בא״ח קנ״ד בשם רי״ו הטעם משום נקיות עט״ז שם אות ו׳ ובס׳ ראש יוסף בחולין כתבנו הטובל צנון במלח ונעשה מים ונימוח י״ל דהוי טיבולו במשקה עמ״א תס״ב ז׳ וק״ס סי״ב ובר״מ ז״ל פ״י מט״א. ועיין דרישה בקנ״ח פלומין המשקה הואיל ונשתנה דמברכין פה״ע לא הוי דבר שטיבולו במשקה וצ״ע בזה אם נאמר דלענין טומאת הוי משקה וכן מי דבש ושכר כה״ג ומ״ש התוס׳ דאסור לפסול גופו יש לע׳ בחולין ל״ד משמע רק כהן מוזהר ומדרבנן דמ״ה רק בטומאת מת אבל ישראל אין מוזהר וע׳ בחה״ר בד׳ שיטות. ועמ״א ת״ט ד׳ והוא פשוט דכהן מוזהר מדרבנן בזמן בהמ״ק שלא לפסול גויתו אפ״ה הוי עירוב דחזי לישראל. והנה בליל פסח דמשמע בלבוש דמברכין ענ״י בטיבול במשקה י״ל דברגל מוזהרין כל ישראל לטהר עצמן ושפיר י״ל דנזהרין דוקא בי״ט וה״ה בכל י״ט. חמאה עט״ז קנ״ד ט׳ ומ״א ז׳ וכ״מ פ״א ופ״ט מהט״א חלב הקרוש אם נאמר דאין משקה ה״ה חמאה אע״פ שנימוח. עמ״ש בפריי בסימן קנ״ח יע״ש: