פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב מז:א

ברכת התורה עט״ז. ומלת מאו״ד עב״ח שהת״ח רגילים בתורה ועומדים קודם הבוקר ושוכחין בה״ת לכן צריך זהירות מאוד מאחר שעונשה גדול שאבדה הארץ ואין זוכה לבן ת״ח מנ״מ לא ימושו מפיך וזרעך כלומר לשמה וגם וצאצאינו כו׳. ומפירוש הב״ח ז״ל הבנתי הא דאמרו ארץ צבי כתיב מה צבי אין עורו מחזיק בשרו כו׳ כי א״י עתה מהלך יום א׳ ולארכה ולרחבה ששה ימים כמ״ש רמ״א בנביאים והיינו כי באמת קטן הוא א״י רק בזמן שיש השראת קדושה מתרחבת כמ״ש רמ״א (תהלים עט) כעיר שחוברה לה יחדיו ועדות שהרי שם עלו שבטים ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים כו׳ א״כ כ״ז שעסקו לשמה והתורה שמותיו של הקב״ה והיה השראת שכינה בא״י נתרחב ועכשיו שלא לשמה לשם גשמיי נסתלק הרוחני וממילא נשאר רק הגשם שיעור קטן וזהו אבדה הארץ ממש:

כתב הפר״ח ברכת התורה מן התורה הוי כמ״ש בריש שלשה שאכלו החה״ר וכדמוכח ר״פ כיצד מברכין ופרק מי שמתו יע״ש שהאריך ונ״מ אם ספק צריך לחזור ולברך כל השלש ברכות יע״ש וכבר כתבנו מזה בפתיחה כוללת יע״ש. וגם נ״מ שאין קטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול אבל אשה מוציאה לאנשים עיין סימן קפ״ו ס״ב ומ״א ג׳ יע״ש אבל ברכה בקורא בתורה בציבור תקנה משה רבינו ועזרא ובש״ת שקוראין הרבה בני אדם יכול הקטן לברך ולהוציא הגדול. ועמ״ש עוד לקמן אי״ה מדין ב״ה בקראו אותו קודם שבירך ברכת התורה ועמ״ש אי״ה במ״א מזה אות י״א ועמ״ש בט״ז אות י׳ מזה: