פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסט:א

אסור עמ״א התיר דיעבד דלא כב״ח וכן הסכים הע״ש ועמ״א ב׳ ראיה מפסחים כ״ג ב׳ י״ל דגדי מקולס אסור באכילה לאכול כך אבל אם צלה כך מקולס וחתך אח״כ לאיברים אה״נ דגם במקולס שרי ולא נאסר מחמת שצלה כולו כא׳ וה״ה באומר בשר זה לפסח דלא נאסר דיעבד באמירה לאכילה ומ״ש ריש סי׳ תע״ו ובכ״מ אסור לאכול שהצלוי כולו כא׳ אף במקום שאוכל צלי אסור ליתן על השולחן שלם מפני הרואים אלא חותך לאיברים קודם נתינה על השלחן וער״מ הלכות קרבן פסח פרק עשירי הי״א משמע אכילת ק״פ בעודו שלם על השלחן וחותך הבשר מע״ג ואח״כ אם רצה חותך העצמות בין הפרקים ועיין עולת שבת התיר בפירוש גדי מקולס אם צלה כא׳ לחתוך לאיברים ושרי לאכול והא דאמר בפסחים ע״ד א׳ איזהו גדי מקולס שאסור לאכול בזה״ז היינו לאכול שלם הא חותך לאיברים שרי וקצת דוחק ולשון הט״ז בתע״ו י״ל כפשוטו אם צלה כא׳ אסור לאכול אח״כ כשחותך לאיברים קודם נתינה על השלחן ומ״ש הט״ז אע״ג במקולס אסור באכילה התם מחמת אכילה יראה כע״ש דהיינו אם אוכל בשעת אכילה שלם פשיטא דזה איסורו אבל אם צלה כאחד וחתכו לאיברים אף מקולס שרי באכילה במקום שאוכלין צלי ומ״ש ובגדי מקולס נמי יש איסור בעשייתו לכאורה הוכחה וראיה מביא דמקולס בעשייה אסור כלשון הטור והר״ב וא״כ בתע״ו למה כתבו אסור לאכול צלוי כא׳ אף חותכו נמי אסור ש״מ משום עשייה אין איסור ה״ה אמירה אין איסור באכילה וז״א די״ל לקמן אסור לאכול צלוי כא׳ אף שחותך אח״כ קודם נתינה על השולחן לאיברים. אלא כוונתו לכאורה דמקולס אף אכילה אסור איך כתב הר״ב וגדי מקולס אסור לעשותו משמע דדמי לאומר בשר זה לפסח והא ל״ד לז״א דמקולס יש איסור בעשייה ג״כ ודוחק. וי״ל כפשוטו דגדי מקולס יש ב׳ איסורין א׳ לעשותו שלם עם ראשו וקרבו אסור בעשייה ב׳ אסור לאכול שלם וראיה מביצה כ״ב ב׳ ועושין גדי מקולס וחכמים אוסרין משמע אף עשייה אסור (ועב״י משמע מפסחים נ״ב וצ״ע) ולפ״ז קשה מ״ש הר״ב כדלקמן תע״ו התם לאכילה קאמר ולהנ״ח א״ש דאכילה אסור משעת עשייה וצ״ע. ומשמע מט״ז אף כבש חי דראוי לפסח ואמר זה לפסח כל שלא הקדישו בפירוש מותר דיעבד וצ״ע ועי״ד סימן ה׳ בזה: