פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסח:ז

שלא עט״ז ועי״ט אחרון סוכות אסור דהוי רגל בפ״ע ועמ״א ט״ו:

א״א מזמור לתודה בע״פ וחה״מ פסח כו׳ בסי׳ תכ״ט ובפר״ח שם יש מקומות נוהגין לומר ונכון שלא לומר. ולפ״ז אם התחיל מ״ל אין פוסק ול״ד לתפלת ח״י אם התחיל בתורת חובה שפוסק דיש ברכה לבטלה משא״כ כאן גומר כאומר תהלים ואינהו אומרים אנן עכ״פ לא מפסיקין אם התחיל. וי״ל למה לי טעם חמץ שבה וממעט זמן אכילה הא מצה שבה נמי יותר אין אוכלין כל היום כלל כבסי׳ תע״א במ״א ה׳ מצת תודה לאו מצה עשירה ועיין פסחים י״ג ב׳ קאמר מפני חמץ דממעט כו׳ ודוחק לומר דקאמר מ״ה וער״מ פ״ו מחו״מ הי״ב ומ״מ י״א איסוריה דמצה לאחר חצות א״ש קצת ולהר״מ ז״ל כל היום קשה וי״ל מצת תודה מצוה אין זה כבא על ארוסה בבית חמיו רשות קודם ברכה כו׳ ותודה מ״ע היא משא״כ חמץ ממעט זמן. עיין לבוש אא״א ולמנצח א״א דע״פ י״ט לאחר חצות קרבן פסח משא״כ שאר עי״ט. ועי״כ י״ט מחילת עונות כל האוכל כו׳ ובמנהגים שלי כתבנו מזה. עי״ד שצ״ט ס״ג אבל בע״פ יע״ש ואין מברין אבל בע״פ א״ר בשם רש״ל אות ך׳. ועיין סי׳ תקמ״ח ומשמע כל היום אף קודם חצות אין מברין בע״פ וצ״ע ועי״ד שע״ח שבת סמוך לב״ה אין מברין ובש״ך אות י״א דין ע״פ ושבת עסי׳ תמ״ד ובמ״א אי״ה יבואר עוד ע״פ שחל י״ג בניסן עסי׳ ת״ע ואי״ה שם יבואר עוד: