פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תסז:ו

יש עט״ז הנה קמח בדבש בלא לתיתה מי פירות הוי כבסי׳ תס״ב ס״ו אלא דוקא לאכול כך הא לעשות משקה מע״ד אף קמח בדבש כל שאין ששים תחילה תו מחמיץ במים קודם שנתבשל היטב ומיהו קודם פסח היתר ובטל בששים עם המים ומשעה ה׳ עד הלילה אם ידוע שעירב קמח או כלים קטנים שדרך לערב קמח ויש חששא שמא אין ששים נגד הקמח או שמא יש במקום א׳ שלא נבלל יפה הנה לדידן חנ״נ בשאר איסורין וכבוש בדבש רך הוי כבוש עי״ד ק״ה וק״ד א״כ נעשה הדבש נבילה וצריך אח״כ ששים נגד כל הדבש ולית במים ששים נגד כל הדבש דהא נ״ט ומושבח. הלכך למאן דמתיר כלים קטנים לעשות מהן משקה מע״ד קודם ה׳ הא מה׳ עד הלילה לא מה״ט דאמרן ומיהו משום אין מבטלין איסור שרי כל שיש ספק אי מערבין דומיא דחמאה עי״ד קי״ד בש״ך כ״א וקט״ו כ״ח יע״ש אלא מטעם דנ״נ כה״ג דשמא עירב סולת או קמח עם מים כמ״ש ז״ל ודיעבד אם בשלו כך י״ל בה״מ דלא נודע אפשר דלא אמרינן חנ״נ לכתחלה צריך לבשלו קודם ה׳ וחביות גדולות מכוורת שאין דרכן לזייף אף שאין ניכר החדרים משמע דעת הט״ז להיתר אף לאכול תוך הפסח.הדבש ההוא וה״ה לבשל תוך הפסח מע״ד מאותן חביות גדולות שאין דרכן לזייף וכנראה מלשון הר״ב דסיים שלא לאכול כ״א מהכוורת בחבית משמע שרשאי לאכול בפסח ממנו וה״ה משקה לעשות ממנו בפסח אם יהיה ראוי לשתייה בי״ט דאל״כ אין לעשות בחה״מ מלאכה של אחר י״ט. והנה מ״ש והוכיח דמותר לעשות משקה בפסח מחביות גדולות אף דפשיטא הוא דהא אף באכילה שרי כמ״ש הר״ב א״כ כ״ש משקה די״ל משקה חמור דשמא יש קמח בתוכו ולא נבלל יפה ונ״ט במים במשהו בפסח משא״כ לאכול בעיניהם הוי מי פירות אין מחמיץ לכן כתב דאין חשש כלל בחביות גדולות שאין מערבין בו כלל קמח:

ומ״ש מכרכום ה״פ מדחזינן שהכרכום נימוח בתבשיל ולא נשאר מאומה א״כ בהכרח אף שמערבין חוטי בשר נבילה דרכו להפך ולהיות הכל כרכום א״כ בתר השתא אזלינן וקצת דוחק לפרש כן דברי הט״ז ז״ל גם שם יש חשש י״נ יע״ש. ועמ״א רי״ו אות ג׳ והח״י כאן אות ט״ז כתב חלב חידוש דלא נשתנה לדבר המותר והנה י״ל מ״מ בשביל זה לא הוי שרינן חלב טמאה דלא הוי חידוש כ״כ דדם אסרה תורה ולא שנשתנה לגוון אחר והא דם שבשלו מותר מ״ה לרוב הפוסקים וכן הלכה משא״כ חלב טמאה ול״ל קרא יע״ש. ואם ידוע שעירב קמח או סולת לדבש ונפל לתבשיל בפחות מס׳ כתב הח״י הסומך על היתר רבינו יונה דנהפך לדבש לא הפסיד יע״ש ועמ״א אות י״א. והיינו כששהה זמן מה בתוך הדבש דודאי במעט זמן אין נהפך לדבש:

והוי יודע דבי״ד פ״ד ובש״ך אות ל״ז דבש דרכו להעמיד ולקיים דברים הנטמנים בתוכו וכמ״ש הרשב״א ז״ל בתשובה סי׳ פ׳ דברים השלימים מעמיד כההוא דב״ב בהורדוס טמנה שבע שנין בדובשא ודברים הנחתכים ממהר לכלות יע״ש ולפ״ז חטים שלימים הנמצאים בדבש בפסח אע״פ שזה זמן רב כבושים בתוכו מעמיד הוא וכבוש כמבושל בדבש רך נעשה הדבש חמץ ואוסר לתבשיל במשהו שאין נראה לחלק בין דבר שהיה בו בריית נשמה או חטה א׳ כברייתה משא״כ עירב סולת זמן רב דנהפך לדבש י״ל דבה״מ שרי וכדכתיבנא. ואי״ה במ״א ז׳ יבואר עוד: