פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנג:ב

אין עט״ז משמע דסובר שמ״ש הר״ב שיהיה ששים קאי נמי אאכילת עכברים וצריך לטחון עכ״פ קודם פסח דאל״כ יבש ביבש חוזר וניער בפסח כבסי׳ תמ״ז ס״ד ודלא כמ״א אות ה״ו הביא טעם א׳ דקשה הוא ומעט רוק אין מחמיץ ואי״ה שם יבואר. ומ״ש דלא כהגהות סמ״ק דסובר דקמח בקמח מקרי יבש ביבש ולאחר אפייה הוא דנעשה לח בלח אף לקולא ומש״ה בדגן שצמח שהוא חמץ צריך שיהא ששים נגדו והטחינה ואפייה קודם פסח דליהוי לח בלח ואז אין חוזר וניער בפסח הא לאפות בפסח אסור דיבש מקרי וניער כבסי׳ תמ״ד ס״ד בהג״ה אבל אנן קיי״ל כסמ״ג דקמח בקמח לח בלח מקרי וכל שטחן קודם פסח שרי לאפות תוך הפסח דכבר נתבטל לח בלח בטחינה ואין חוזר וניער וכ״כ תה״ד וראיה מתוס׳ פסחים מ״ד א׳ ד״ה איתיבי׳ הביא דברי תה״ד בקצרה והיינו קמח חיטין בשעורים הוי לח בלח ומ״ה בא״מ סמ״ך ואפ״ה אמרינן שאני אומר ופריך ליה כו׳ ואי הוי יבש לא פריך דיבש ביבש אף בא״מ מ״ה ברוב עש״ך י״ד ק״ט אות י׳ ומ״ש ממילא משמע כלומר א״כ דקמח בקמח לח הוא ממילא במינו עכ״פ מדרבנן צריך ששים בלח במינו לחומרא וה״ה לקולא דכל שנטחן קודם פסח אין ניער תוך הפסח. (לפ״ז יבש בא״מ תלוי במחלוקת להסמ״ק מ״ה ולהסמ״ג דרבנן ואנן כסמ״ג קי״ל) ומ״ש מתס״ו וחילק בין נתערב קודם טחינה אז הטחינה עושה גוף א׳ ולח מקרי משא״כ נתערב לאחר הטחינה לא מקרי לח רק יבש וא״כ בפסח אסור לאפות דיבש ניער בפסח והמחבר בתס״ו מחמיר אף לאפות קודם פסח אטו תוך פסח אבל מתוס׳ פסחים מ״ד א׳ ד״ה איתיביה מוכח אף נתערב קמח בקמח לאחר הטחינה מקרי לח וכן הלכה וההוא דתס״ז פירשו המ״א שם אות ט׳ דפידור יבש מקרי ומ״ש על הלבוש דמשמע שם דסובר כסמ״ק דקמח יבש מקרי וצמח צריך לברור שלא יהא מצמח ששים ולאפות קודם פסח דאל״כ ניער. ואמנם בהג״ה שם מתרץ דבריו וצריכין ביאור. והנה משמע דסובר קמח יבש מקרי וכ״מ קצת בתמ״ז ס״ב שכתב לח בלח שנבלל יפה או אפילו קמח בקמח שנתערב יפה יפה אבל בעין ומינכר פת ליין שמא פירורין נשארו ונ״ט בפסח יע״ש שינה קצת מלשון הר״ב שם ועמ״ש אות י״א ומ״ש בפריי שם א״כ סובר דקמח יבש מקרי אלא כל שלא ניכר כלל ואין נתוסף עתה טעם חדש שרי הלכך כל שיש ששים קודם פסח אפייה מותרת בפסח דבאפייה אף דנעשה לח לית טעם חדש דיש ששים מקודם משא״כ פירור בעין ביין במשהו תוך פסח כניכר חשוב וכחממו תרנגולת בחטה בפסח. ופירוש דבריו בפנים כך הוא דצמח צריך ברירה דבלא ברירה אפשר שאין ששים רק רוב וא״כ אע״ג דיבש חד בתרי בטיל ומותר לבשל אח״כ יחד דהיתר גמור הוא וכמ״ש בי״ד לק״ט להרא״ש ובה״מ מתיר שם כה״ג ובחמץ דנתערב בו בזמן היתר י״ל אף באין ה״מ שרי לזה אמר דאינו כן דודאי אם אין ששים נגד הצמח אע״ג דרשאי לשהותו בפסח או לאכול מי הקמח דגם יבש אין ניער כשאין ניכר כלל מ״מ כשיאפה בפסח הרי נתוסף טעם חדש באפייה הואיל וליכא ששים ואף דמינו הוא ואין נרגש הטעם מ״מ חוזר וניער בה״ג ואסור הוא אף דיעבד הלכך צריך לברור וגם הברירה יפה דאל״כ היה צריך לאפות קודם פסח כאמור ואף דלית ששים הואיל והותר בזמן היתר י״ל אף באין ה״מ מותר דכבר נאפה בזמן היתר משא״כ אם בורר שלא יהא ששים אז א״צ לאפות קודם פסח דאין ניער אף ביבש כה״ג הואיל ואין ניכר כלל ולא נתוסף טעם חדש באפייה שיש ששים כבר וא״א כלל לביא לידי נ״ט אף בא״מ ומש״ה אין חוזר וניער וז״ש דלא עדיף ביטול ברובא כביטול בס׳ שזה חוזר וניער והבן זה. באופן דמשמע מלבוש שם דקמח יבש מקרי וכל שיש ששים מותר לאפות אף תוך הפסח. והט״ז לא היה לפניו ההג״ה זאת ולכן כתב בצריך לאפות קודם פסח להלבוש:

ועיין עולת שבת בתמ״ז ס״ד כי דעתי כוונתו דלח בלח שנתערב בששים קודם פסח שרי לחמם בכ״ר תוך פסח וכ״מ בתה״ד קי״ד כיון דשם תערובות עליו קודם הפסח אע״פ דנ״ט חדש בפסח אין חוזר וניער והיינו קמח בקמח דלח מקרי היינו שנתערב ונבלל יפה ומ״מ עתה כשהוא כך אין נ״ט א׳ בחבירו. וא״כ כשאופה בפסח נ״ט מחדש אפ״ה אין ניער כיון דשם תערובות עליו קודם הפסח משא״כ ביבש שאין נכלל יפה וכ״א עומד בפני עצמו אע״פ שיש ששים אסור לאפותם בפסח הואיל ונ״ט חדש עתה בפסח מעורר וניער ואה״נ בלא בישול שרי לאכול כך בפסח ואפשר ברובא סגי כמו שיראה הרואה בדבריו משא״כ לח בלח ל״מ שכר ביין דשרי לחמם בפסח דאין מעורר טעם חדש כלל דבצונן נ״ט כמו בחימום אף קמח בקמח דנ״ט חדש באפייה אפ״ה הואיל ומעורב יפה קודם פסח שרי אפייה בפסח וזה יהיה פירוש מ״ש בתה״ד קי״ד קמח לח מקרי ושרי אפייה בפסח משא״כ אי יבש מקרי האפייה צריך קודם פסח דנ״ט מחדש משא״כ לחם חמץ במצה חד בתרי שרי לאכול צונן בפסח עמ״ש בתמ״ז במ״א אות י״א:

שוב ראיתי בשו״ת מהרי״ל סימן צ״ז ודבריו צריכין ביאור. ותוכן כוונתו שכר שעורים נתערב ביין בששים קודם פסח אסור בפסח דחוזר וניער וראיה מגערמי״ר שכתב הסמ״ק דנטחן קודם פסח אסור בפסח כשאופי״ן בפסח ורבים תמהו על הסמ״ק דאין חוזר וניער ואני מיישבו כמו יבש בא״מ לרבינו ברוך בששים הואיל ואי מבשל יהיב טעמא בעינן לבטל ביבש כסופו שיתבשל וה״נ חמץ בעי ביטול כסופו כשיתבשל והרי הוא בעין וה״נ שיכרא עכ״ל הנך רואה שסובר מהרי״ל לח נמי חוזר וניער (ולא קיי״ל כן) וא״כ צ״ע מ״ש חיליה דידיה מסמ״ק ולכאורה מעשה לסתור דא״כ מה מהני האפייה קודם פסח בגערמי״ר דא״נ לח ממש הוא ואף לקולא הא לח נמי חוזר וניער. ואמנם י״ל דה״פ ודאי כל שאופה קודם פסח ונשאר כך אין חוזר וניער דאין מתחדש טעם חדש בפסח משא״כ כשאופה בפסח מתחדש טעם חדש בפסח וחוזר וניער ומביא מהרי״ל ראיה דשכר ביין צונן נמי נ״ט בפסח וכיון דבעין הוא משא״כ חטה בתרנגולת אין בעין ומותר לחמם וע״ז כתב כמו שכתב רבינו ברוך בס׳ התרומה ביבש בא״מ כו׳ ה״ה חמץ ואם לא אפה קודם פסח אסור לשהותו בפסח דבעי ביטול כמו שיתבשל ואף דא״כ מבשל הוי דרבנן ועש״ך י״ד קי״ט בחמץ החמירו כעין איסור תורה והם עולים יפה כמ״ש הע״ש וא״כ אף דלא קיי״ל כמהרי״ל בלח ויבש קיי״ל וכמ״ש הע״ש ולפ״ז אין ראיה מסמ״ק אי קמח יבש מקרי וכאמור. ועיין מ״ש בכאן ס״ג כתב מי שנזהר כסמ״ק לאפות קודם פסח ובפסח מבשלין המצות אין טעם והמ״א בתנ״ח אות א׳ כתב שהם דברים תמוהים ולמ״ש יש להם מקום ממהרי״ל וכדכתיבנא. וכלל הדבר אף שאופה קודם פסח מה בכך דלח מקרי לחומרא שיהא צריך ששים אבל לא קולא והלכך ממ״נ אי קמח לח הוא א״צ אפייה קודם פסח דשם תערובות עליו כמ״ש בתמ״ז ס״ד ואי סוברים דיבש הוי וכל שאופה בפסח נ״ט חדש וניער א״כ אף שאופה קודם פסח נימא דדין יבש הוא דמה בכך שנעשה גוש א׳ מ״מ ל״ד ליין ושכר וכפ״ז אין שם תערובות עליו ונהי דאין אסור לאכול צונן בפסח לשיטת הע״ש מ״מ בכישול מתחדש הטעם ול״ד למשקה ומש״ה כתב שאין טעם לדבריהם ובאמת למאן דשרי אפילו תוך הפסח כ״ש בישול והמ״א לשיטתיה בתמ״ז אות י״א ואי״ה במ״א שם וכאן אות ו׳ יבואר עוד:

והנה הנ״ץ באות ג׳ העתיק דברי הסמ״ק (והסמ״ק אין ת״י) וז״ל בסימן רכ״ב ועל הדגן שצמח אמר מורי ר׳ יחיאל שזה חמץ גמור ואם ימצא מאותו שצמח מעורב צריך לברר יפה עד שיהא בו ששים מאותו שלא צמח אע״ג דיבש ביבש מ״מ נ״ט באפייה וצריך שתהא האפייה קודם פסח דאי בפס״ח אפילו כל שהוא אוסר על כן נכון ליזהר שלא יהא מאותן חטה שצמח מעורב בתבואה של פסח לפי שרגילות לאפות מצות תוך פסח עכ״ל בסמ״ק שהעתיק הנ״ץ. והב״י בשם הגמי״י ומהרי״ל סי׳ י״ז והד״מ ובתה״ד קי״ד הביאו דברי הסמ״ק קצת בשינוי לשון. והמעיין בתה״ד קי״ד יראה דהבין מסמ״ק דקמח יבש מקרי ומש״ה צריך ששים וגם האפייה אף ביש ששים קודם פסח דיבש חוזר וניער וע״ז סיים בתה״ד דהמנהג כסמ״ג דלח הוא ואין ניער וז״ש הר״ב בתמ״ז ס״ד בלח אין ניער כו׳ ומלת כיו״ן ראוי להיות אע״ג יע״ש היטב ואמנם כן הבינו ג״כ הב״ח ס״ג והנ״ץ והט״ז כאן הבינו ולמ״ש לעיל יש לפרש בענין אחר וכבר התבאר: