פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנא:ט

אלא עט״ז הכלל כתשמישו כך הכשירו שימש ע״י עירוי צריך עירוי שלא נפסק הקילוח שימש בכ״ר על אור צריך שיגעיל בתוך יורה גדולה ומעלה רתיחות דוקא כבסי׳ תל״ב אות ג׳ ושימש בכ״ר לאחר שהוסר מאש די דיעבד בכך שישים לתוך כ״ר כזה ביס״ב ועפר״ח ולכתחלה נוהגין הכל ביורה ע״ג אש ומעלה רתיחות ואבעבועות מ״ש הלבוש עירוי צריך ג״פ תמהו הע״ש וא״ז דדי בעירוי מכ״ר שלא נפסק הקילוח פ״א וכן הלכה ואולי ט״ס הוא שם:

והוי יודע דהכלל כפי תשמישן כך הכשירן וכפסק המחבר דכ״ש די בכ״ש ובב״ח בס״ח הביא בשם רבינו שמואל מצ״ל שטא״ט למ״ד כ״ש מבליע הגעלה אין מועיל בכ״ש אלא מכ״ר והפר״ח בס״ה כתב שא״י מניין לו זה. וער״מ פ״ה מחו״מ הכ״ג וברי״ף כתב כיוצא בהן משמע כ״ש צריך עירוי ועמ״א ג׳ והר״ש מצ״ל שטא״ט סובר ספק הוא אי עירוי ככ״ר ובעינן כ״ר וצ״ע. והא ודאי כלי שני וכלי שלישי אין בליעתן ופליטתן שוה. וגם טעלי״ר שמניחין גוש עליהם למאן דמחמיר עי״ד צ״ד ומ״א תמ״ז ט״ו אין מהני הגעלה ע״י עירוי ג״כ כי מים מתקררין וגוש בכלי שני דינו ככ״ר וצריך הגעלה מדינא דיהא מכ״ר:

כבוש מעת לעת איסור בכלי או חמץ שכר למאן דאסר דמבליע ומפליט בכולו ואף בכלי מתכות וכדבעינן למימר לקמן בסוף הסימן אי״ה מ״מ אם הגעילו בכ״ר שהוסר מאש די בכך אע״פ שאין מעלה רתיחות ועיין סכ״א וי״ד בש״ך קל״ה אות ל״ג אבל ע״י עירוי אוסר אף דיעבד דעירוי ספק הוא אם מבשל כדי קליפה או לאו ולחומר״א לא לקולא הלכך אף כלי שנאסר ע״י מליחה מחמץ דאין מבליע בכלי כ״א כ״ק אין מועיל הגעלה ע״י עירוי ועמ״ש בפריי לי״ד צ״ח בזה. ומ״מ האי ספק עירוי אין לעשות ממנו ספק לקולא עד״מ אם ספק אם עירוי אוסר בו וכדומה ולומר שמא לא עירוי ושמא אין מבשל ולא מבליע כלל לא. וראיה מי״ד סימן ס״ח וע״ב ועירוי בדם אוסר ודם שבשלו דרבנן אלמא לא הוי ספק. וגם בלא״ה מוכח מכמה דוכתין כן:

אם כלי בלוע מאיסור ע״י עירוי והגעיל בכלי שני ובישל בו התבשיל שרי בלא הפסד מרובה דלמאי ניחוש לה אי למ״ש הט״ז בי״ד ק״ה אות ד׳ דר״ש י״ל באין ה״מ בכ״ש דמבליע הא נגעל בכ״ש ואי מטעם עירוי הא עירוי מבשל רק כ״ק ויש בתבשיל ששים נגד קליפת הכלי לבד בקערה שרחבה עש״ך י״ד ס״ב אות ד׳ משא״כ בפסח בלא ה״מ יש לאסור עמ״א תס״ז אות ל״ג וכן הלכה ואף בה״מ יש לאסור וצ״ע:

עיין בי״ד צ״ב בט״ז אות למ״ד אם תוחב כלי ליורה על האש ומעלה רתיחות ומוציא הכלי משם אין להגעיל מזה הכלי על כלי ראשון דהיינו אם שימש בכלי ראשון שהוסר מאש ויס״ב חמץ דדי בהגעלה מכ״ר אע״פ שאין מעלה רתיחות או כלי ע״י כבוש דסגי מכ״ר שאין מעלה רתיחות אבל לשאוב בכלי קר מתוך כ״ר אע״פ ששוהה בתוך כ״ר על האש ומעלה תוך כלי זה רתיחות כשהוציא לחומרא לא הוי ככ״ר ממש שהוחם דפנותיו ע״י אור ממש:

אם שפכו בארש״ט חמץ חזק הרבה ע״י עירוי לקערה י״ל דינו ככ״ר כמ״ש הש״ך בי״ד ס״ט אות ל״ח בשם אפי רביבי דחום כ״ש וחריף מבליע ומבשל בכולו וא״כ צריך קערות מדינא הגעלה בכ״ר ממש כאמור דלפעמים מערין עליהם בארש״ט עמ״א תמ״ז אות ד׳ ואי״ה בסוף הסימן אבאר עוד: