פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנא:ח

כגון עט״ז. לא זכיתי להבין דבריו הקדושים על בורי׳ מתמ״ז ס״ד דאין חוזר וניער אף משש עד הלילה דאסור מ״ה אפ״ה בטל בס׳ ואין חוזר וניער. ואי ממ״ש באות ה׳ דיכול להוסיף הואיל ועדיין היתר אלמא היתרא בלע קשה באמת מנלן זאת. וראשונה יש לומר דקשיא ליה דסבר שפוד היינו שצולין בשר ממלח שלא נבדק וקשיא ליה דכבר נתבטל בס׳ קודם פסח א״כ למשהו עכ״פ סגי הגעלה לכתחלה כמ״ש בסכ״ז בשפו״ד גם זה צ״ע מנלן זה דאימא לכתחלה צריך ליבון אף למשהו בשפוד. ואי דחימום השפוד הוי כהגעלה דאל״כ אמאי מותר בשכ״ז שלא נגע החמץ בשפוד גופא ואין מבטלין בלע בכלי וכמ״ש המ״א באות ד׳ ונ״א א״כ ל״ל טעמא דנתבטלו קודם פסח ועב״י ובדק הבית סוף הסי׳ ומ״א אות נ״א. ואפשר כוונתו דכאן מיירי שפוד שצלה חמץ בעין מיירי דאי בבשר ממלח שלא נבדק בשפוד סובר דלא היה מחמיר המחבר ללבן משום זה דהוי משהו אף לכתחלה אין לצלות בשפוד זה כבסעיף כ״ז די״א דחוזר וניער וכמשמעות הלבוש שם (נהי דהתבשיל מותר אבל לצלות לכתחלה אח״כ לא) מ״מ משהו שנבלע ע״י מוהל הבשר הוי כמחבת בסי״א הואיל ויש מעט שמן ה״ה כאן ע״י מוהל די בהגעלה וע״כ פירש דמיירי חמץ בעין ומחבת הטעם דיש מעט שמן שרי בהגעלה עמ״א אות כ״א וכ״ב ומ״ש מתנ״ב דהיתרא בלע שם יש טעמים אחרים ועח״י אות כ״ב וכ״ה. ומ״ש על הר״ב דיש מקילין עמ״א אות י״א בשם או״ה. ומ״ש הר״ב ונוהגין הקשה הט״ז דודאי אין כאן מחלוקת וכ״ע מודים דדבר דדי בהגעלה די בליבון קל ודבר הצריך ליבון צריך שיהא ניצוצות נתזין (או שיסיר קליפה עליונה עט״ז כ״ד) וצ״ע אם ליבון קל שורף הבעין וא״צ להעביר חלודה א״ד כשיש חלודה צריך ליבון ניצוצות כה״ג עיין אות ז׳ והעולם מניחין רק גחלת במקום החלודה וצ״ע: