פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנא:יט

ויש עט״ז מ״ש דחייס דפקעי עמ״א ל״א בשם הב״ח ויבואר בסמוך ובמ״א אי״ה. ומ״ש מתס״ז לשיטתיה שם באות י״ג דבוסר חריף רק דבטל בס׳ במדוכה שאין משתמשין הרבה ועמ״א שם ל״ג ומ״ש בשם הב״ח לדוך הכל קודם פסח דהוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא עמ״א ל״א בחריף ל״ש נ״ט בר נ״ט עם אב״י יש מקילין ואף דלא קיי״ל כן מ״מ לרווחא דמילתא עושין עם הגעל. וידוך הכל קודם זמן איסורו דאז לא הוי מבטל איסור עסי׳ תמ״ז אות ה׳ ומ״ש מסכ״ב דבית שאור מדינא דמהני עגלה. ומ״ש הר״ב בליבון קל סגי משום דמדינא סגי בהגעלה ע׳ ס״ד ושל עץ יש לקלפו ולהגעיל אחר כך דחיישינן לגומות גם י״א דהוי כליבון ואף דלא קיי״ל כן מ״מ מה דיכול לעשות עושין. וכלי של עץ שיש ברזל נקוב בתוכו כרי״ב אויז״ן א״א לנקות היטב ואין תקנה בהגעלה. ומ״ש המחבר אבן מלובן זה במדוכה שלא בלע ע״י אור וכן בס״ו בקערות עמ״א ח״י דאין תשמישו תדיר ע״י אור משא״כ כ״ר ששימש אצל האש צריך ככ״פ ושיהיו מעלים רתיחות אצל האש וכמ״ש בתנ״ב וכ״כ הפר״ח כאן. ומ״ש מדוכות של עכו״ם קילי טפי כו׳ י״ל הטעם דחמץ פולט משהו משא״כ שאר איסורין ואף דאין מבטלין איסור לכתחלה ועי״ד צ״ט ס״ו מ״מ במדוכה של עכו״ם יש סברא להתיר די״א דמהני הגעלה משא״כ בחמץ מחמירין ה״ה שכלי שצריך עירוי אין להגעיל בכ״ר תי׳ לאחר זמן איסורו תנ״ב א׳ שזה בליעתו מועטת ובולע משאר כלים שבליעתן מרובה. ה״ת כלי שמותר בהגעלה אסור ללבנו תי׳ כלי מפסולת נחושת דחייש דפקעי. ודע דאף כלי חרס שנאסר כ״ק ממליחה או ע״י עירוי אין ללבן בתנור דאפ״ה חיישינן דפקעי אף דבליעתו מועטת ע׳ מ״א ומדוכה של חמץ צריך לשער נגד הכל עי״ד צ״ו צנון בחתך ובפריי שם עמ״ש אי״ה באות שאח״ז: