פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תנ:ג

אפילו עט״ז. עמ״ש באות א׳ וב׳ הנה הטור הביא תשובת רש״י שיטול דמים כו׳ והוא מה שהעתיק המחבר בס״ג והשמיט יטול דמים וסמך אמ״ש המרדכי פ״ק דע״ז סימן תת״ח נשאל הר״מ מישראל ועכו״ם שיש להם תנור בשותפות כו׳ והשיב דמתנה קודם פסח שרי ועיין אות ב׳ מה שהקשה הט״ז ולמ״ש י״ל. ואחר כך כתב הטור והר״ר שמשון בן אברהם אסר במעשה כו׳ והוא מה שהעתיק המחבר בס״ד וכמו שציין באר הגולה ומדכתב הטור והרשב״א בוי״ו משמע דחולק על תשובת רש״י והא אין שייכות זה לזה דברש״י היה תנאי קודם פסח והרשב״א בתנור של ישראל כו׳ גם הככרות הביאו שנאפו בפסח וזכה בהם בשכר תנורו פשיטא דיודה רש״י דאסור ואף דמים דחליפי חמץ הם (ומ״ש לכתחלה הוא להרשב״א ז״ל דפסק דיעבד שרי ועתמ״ג אות ה׳) וע״כ צ״ל דהמחלוקת של רש״י והרשב״א הוא דלהרשב״א חמצו של עכו״ם אסור בהנאה תוך הפסח והוי משתכר באיסורי הנאה (ולפ״ז מה שאוסר הרשב״א ליטול מעות אפילו קודם הפסח אסור ואי״ה במ״א ד׳ יבואר) ורש״י סובר חמצו של עכו״ם תוך הפסח שרי בהנאה ומש״ה לית כאן משתכר באיסורי הנאה כו׳ וא״כ לכאורה סתרי פיסקי הש״ע אהדדי דבס״ד לס״ג אף תנור שותפות ואף יכול לסלק העכו״ם בכל זמן ולומר איני רוצה להיות עמך שותף בשבוע של פסח ויעמוד התנור ריקן או יאפו שאר דברים מ״מ נהי דהוי לענין זה כתחלת השותפות כמ״ש באות א׳ בסופו אכתי הוי משתכר באיסורי הנאה דסוף סוף דמי שכירות של איסורי הנאה קא שקיל דאסור לכתחלה עכ״פ בשאר איסורי הנאה ואין תקנה לההוא דס״ג אלא בתחלת קניית התנור שיתנו דבימי הפסח יהיה התנור של עכו״ם ושבוע א׳ לאחר הפסח של ישראל אז שרי לא בע״א כנ״ל ביאור דבריו בזה. ומ״מ קשה מ״ש רש״י סובר חמצו של עכו״ם שרי בהנאה תוך הפסח קשה דבגמרא פסחים כ״ט א׳ מסיק הדר ביה ראב״י ויותר היה לפרש דרש״י סובר בשאר איסורי הנאה שרי להשתכר כמש״ל. ומיהו לדינא י״ל דהב׳ סעיפים אין סותרים דתנור שותפות שאני וכל שמתנה קודם פסח הוי כאילו התנה תחלת שותפות ושפיר דמי. ובזה תבין דברי שכ״ג בהגהות הב״י אות ד׳ יע״ש ובסי׳ רמ״ה דלא מהני תנאי קודם השבת אלא בתחלת השותפות התם נראה כשלוחו וכמ״ש המ״א באות ג׳ והט״ז לשיטתיה באות א׳ וב׳ משא״כ בס״ד בתנור ישראל לא מהני תנאי אף קודם הפסח אסור ליטול דמים דסוף סוף משתכר באיסורי הנאה וההוא דהשוכר חמור בס״ז י״ל כמ״ש המ״א באות י״א. ומיהו כל זה שיש להם תנור בשותפות אבל אם שכרו תנור מעכו״ם לאפות בו ויש לכ״א רשות לסלק בכל עת שירצה אף הט״ז יודה דמהני תנאי קודם פסח שיאפה העכו״ם בשבוע של פסח ולית כאן משתכר באיסורי הנאה וכאמור עשכ״ג:

ומ״ש להקשות על הרשב״א דאיסור׳ לא ניחא דליקני לאו אגוף הדין דאסור דמשתכר באיסורי הנאה אלא אמ״ש דככרות אסור מטעם דזכה תנורו כחצירו וחמץ של ישראל שע״פ ומדינא אסור והא דאיסורא לא ניחא דליקני וע״ז תירץ דניחא ליה בכך דהא הניח לאפות כו׳ יע״ש ועמ״א ואי״ה יבואר: