פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמד:א

ומשיירין עט״ז. מ״ש דת״ק דאמר מבערין הכל שמשייר מזון ב״ס כ״כ רש״י פסחים מ״ט א׳ ומיהו פי׳ כן דלא ליהוי ד׳ מחלוקת וכר״א איש ברתותא ופסחים י״ג א׳) אבל אין מוכרח דיש לקיים ב׳ סעודות במצה עשירה עמ״א ר״פ או למ״ד דאין איסור מצה בע״פ כ״א לאחר איסור חמץ ועב״י עמ״ש הטור כן הנהיג רש״י לבער הכל מלפני השבת ולא לאכול מצה כתב הב״י דיאכל מצה לתיאבון וזה כהרא״ש הב״י תע״א דקודם ה׳ מותר במצה גם לא הטריחו במצה עשירה יע״ש. ומ״ש הט״ז הך ביעור כו׳ כדמוכח בסי׳ תמ״ו אות ב׳ דקודם ה׳ צריך ליתן לעכו״ם דאח״כ אסור בטילטול ומיהו אמירה לעכו״ם בטילטול מוקצה עסי׳ רע״ו במ״א י״א וגם שבות דשבות במקום מצוה כבסי׳ ש״ז ס״ה. ומ״ש לא שאר השבתות לא מוכח בתמ״ו עמ״א שם ב׳ לזרות לרוח אסור כבסי׳ שי״ט סי״ז יע״ש. עמ״ל פ״א ה״ג דמפרר דק ממש י״ל הוי טוחן יע״ש ועב״ח ס״ג בשם בעל המאור דמותר לפרר בשבת ומאן דאוסר דהוי עובדין דחול לא מ״ה. ואפשר בתמ״ו מוכח דאסור לפרר ואי״ה שם יבואר ועמ״א תמ״ו אות ג׳ וה׳ כשיש עכו״ם שרי בטילטול ועובדא דזונין פסחים מ״ט א׳ י״ל בד׳ או ה׳ כמ״ש המ״א בתמ״ו. וע׳ אות ה׳ כאן ואי״ה יבואר: