פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמג:ג

וי״א עט״ז הנה דברי תה״ד י״ל דמספקא ליה מכי שלים ד׳ שעות (שעונתה כל שעה חלק א׳ מכ״ד כו׳) אסור לאכול או עד ב״ש (מעונתה) קודם חצות שרי לאכול או ד׳ שעות זמניות (אם שלא הזכיר זה בדבריו י״ל דנכלל במ״ש שם) עד״מ אם היום ארוך ח״י שעות י״ל עד שעה ה׳ שרי לאכול ולא יותר או עד סוף שביעית שרי או עד סוף ששית שיי והעלה דעד ב״ש מעונתה קודם חצות שרי לאכול דהיינו ב״ש שכ״א ח״א מכ״ד במעל״ע שרי. אע״ג לשינויא ד׳ זמן סעודה כו׳ מ״מ לשינויא קמא דאדם טועה ב׳ שעות כו׳ ר״ל לאביי אליבא דרבא לר״י עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור וכולי האי לא טעו יותר מב״ש בין חמה למזרח ומערב כו׳ וצ״ע דהא קיי״ל בעדות כר״מ כמ״ש הר״מ ז״ל פ״ב מה׳ עדות ה״ח וכמ״ש הכ״מ שם כת״ק דר״י סנהדרין מ׳ א׳ דבעדות רק ב״ש א״כ אף לתי׳ בתרא ב״ש מעונתה שרי כאמור עמ״ש במ״א ב׳ וט״ז א׳ ובב״י טעמא משום יום מעונן ולא סיים ד׳ זמן סעודה לכל. והט״ז ז״ל הקשה עליו א׳ איך תנן אוכלין כל ד׳ ותולין כל חמש דהיינו ב״ש קודם חצות וא״כ אוכלין יותר מד׳ ולזה י״ל בבינוני דיבר וקושיא ב׳ כעין מ״ש הפר״ח שם וירצה וכי כתיבי שעות באורייתא דאך חלקהו חציו אסור וחציו שרי הן יום ארוך או יום קצר הכל תלוי בנטיית השמש וה״ה אותן ב״ש שהוסיפו חז״ל נמי הכין הוא שהם זמניות (וי״ל קצת). ומ״ש שהב״י כתב דתה״ד כהרמב״ם ס״ל דשעות זמניות הן היום ארוך או קצר כדיעה א׳ כאן וא״כ צ״ל דהתה״ד ה״ק דעד ב״ש קודם חצות היינו זמניות לאפוקי דלא נימא דכי שלימו ד׳ שעות מעונתה אסור ולפ״ז תה״ד (הוא כדיעה א׳ כאן ממש) והקשה הט״ז מה מספקא ליה מתפלה פשיטא כל שעות המוזכר בתלמוד הם זמניות וא״צ להוכיח מתוך פלפול. והפר״ח כתב שהב״י כיון למ״ש התה״ד בסי׳ א׳ בשם התוס׳ לענין תפלת ערבית דשעות המוזכרות בתלמוד הם זמניות יע״ש. ומ״ש הט״ז אמ״ש דתה״ד קס״ז הוא מ״ש שם ראיה למליחה דליהוי שעה א׳ חלק מכ״ד ממה דאמרינן בריש תמיד נשחש בע״ש מקדימין שעה א׳ לפסח משום צליה והקשה ג״כ עליו דסתם שעות בש״ס הם זמניות וי״ל דראייתו נכונה מדחזינן דאף כשהיום קצר ביומי ניסן די בשעה א׳ מכ״ד אלמא שיעור צליה די לחלק א׳ מכ״ד במעל״ע. ולענין הלכה עמ״א אות ג׳ במכירת חמץ אם הוא יותר משעה חלק א׳ מכ״ד בה״מ מוכר או הואיל ומידי דרבנן הוא. אלא שי״ל דהוי ספק תורה כמ״ש בתל״ד ובפר״ח שם בשו״ת רבני ויניצאה דהמוכר בשש ומשהה בפסח עובר ב״י מ״ה דלאו דיליה הוא וע׳ כה״ג בתל״א אלא די״ל דזה בביטל לא מהני מ״ה הא מוכר י״ל כיון דאיכא ידים זוכות תו אין עובר בפסח וכמ״ש במ״א אות ו׳ וכ״ש אם מוכר החדר והחמץ לעכו״ם דלדעת י״א וכ״כ הפר״ח בת״מ דהוי חמצו של ישראל בבית עכו״ם כו׳ ואף דלא קיי״ל כן מ״מ הוי כעין ס״ס ושרי. והא דלא עשו הרחקה לעשה דב״י כתבנו בזה במ״א. וע׳ ברש״י פסחים ד׳ ב׳ ורא״ש שם ופני יהושע. גם המשהה ודעתו לבערו י״ל שאין עובר עתוס׳ פסחים כ״ט ב׳ בד״ה רב אשי ומש״ה לא עשו סייג לביעור וכאמור: