פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמג:ב

אסרוהו עט״ז הב״י כתב דהטור סותר מכאן לאה״ע סי׳ כ״ח דכאן כ׳ כרש״י ורמב״ם ושם כר״ת והט״ז כתב דכאן מיירי בחמץ גמור (חסר תיבת גמור) וכ״כ הב״ח. וסיים הט״ז דמ״מ צ״ע מ״ש באה״ע כ״ח דלר״ת דמפרש משש ולמעלה משבע עיקר הוא הזמן ושעות דרבנן אף בחמץ ד״ה מקודשת זה צ״ע. ואפשר שזה מ״ש הב״י כאן ובשם הרמב״ן יע״ש. עח״י ו׳ ובע״ש נוקשה בה׳ ואסור באכילה ובשש בהנאה הניח בצ״ע. עח״י ג׳ ורש״י ז׳ א׳ אם נאמר דחיטי קורדנייתא נוקשה מבואר זה ועמ״א. וערש״י כ״א ב׳ ד״ה משש ח״י ו׳ ופני יהושע שם וי״ל דה״פ דר״י אמר הלכה כסתם משנה (וסובר דהלכה כמשנה ריש א״ע בנוקשה ותערובות ומתני׳ שיאור ישרוף מ״ח ב׳ לאו סתמא ר״י קאמר לה) וכתב שפיר דאי משבע קאמר פשיטא ומאי קמ״ל וכבר אמר הלכה כסתם משנה ונוקשה אע״ג בפסח גופא לדידן דרבנן ואף למ״ד ד״ת לפני זמנו דרבנן עתוס׳ ריש פסחים אפ״ה גזרו שש וחמש משום ל״פ. ותערובות פחות מס׳ בה׳ ודאי אסור באכילה ואי שרי להוסיף עד ס׳ עי״ד צ״ט בט״ז י״ב ולקמן תרע״ז. ומשש עד הלילה בפחות מס׳ אם מוכר חון מדמי איסור שבו צ״ע עסי׳ תמ״ז במ״א מ״ה לאחר הפסח מקילין הואיל וקנסא משא״כ קודם זמנו עד הלילה דהוי מ״ה ואף בו׳ איסור דרבנן א״ד דאסור ויבואר אי״ה לקמן:

והוי יודע ב׳ קדירות בחמש א׳ איסור דרבנן ואחד היתר ונפל חמץ פחות מס׳ וא״י להיכן בה׳ מותר לאכול שאני אומר ובשש שתיהן אסורות דכל שאתה מקלקלו מעט מה חזית וה״נ בשש מקלקלו בהנאה ואם נשאר התבשיל מה׳ לשש צ״ע אי אמרינן כבר הותר די״ל דדמי להלך בא׳ ועשה טהרות ואכלו והלך בב׳ טהורים שתיהן קיימות שתיהן תלויות אע״פ שכבר נטהרו הא חזרו לאיסורן ער״מ ז״ל מה׳ שא״ה פי״ט ה״ה כאן עמ״ש בפריי לי״ד קי״ד ואי״ה בסי׳ תמ״ז אבאר עוד בזה: