פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמב:ט

א״א לנקרן עט״ז י״ל כאן מיירי מנסרים ושם מנסר א׳ עמ״א ט״ז. ומ״ש להלכה לא קיי״ל כן עסי׳ תנ״א סי״ז בט״ז כ׳ בב״י דמפני המנהג מחמירין שא״א לגררן היטב וכן משמע דעת הר״ב שם שכתב וכבר נתבאר בתמ״ג סי״א משמע דא״א לגרר אבל המ״א שם ל״ג דבבית שאור ובאות מ׳ לשיטתיה יע״ש ואפי׳ בעקי״ן אם רגילין ללוש כל השנה תדיר הוי כבית שאור ולמ״א אין ללוש בו רק אותם שאין תשמישו תדיר נוהגין לשופם יפה להגעילו וללוש בפסח ואם אופין בו בתנור גרוף לחם צריך ליבון כבסי׳ תנ״א במ״א אות כ״ח ודיעבד אם לשו בפסח או קודם פסח מצה בכלי חמץ שלא הוכשר עי״ד סי׳ צ״א בש״ך ג׳ הראה לי חכם א׳ במ״ש הש״ך ועוד דהרא״ש וטור לא אסרו ללוש מצה אלא שממהר להחמיץ הא שאר צונן שרי משמע דיעבד בלש מצה שרי דאל״כ לאסור דיעבד אבל נראה שאם לש עיסה מצה בכלי שלא הוכשר אף דקיי״ל דוחקא וחריף בעינן בחמץ ממהר להחמיץ ואסור דיעבד וכעת צ״ע אם לאסור דיעבד ואי״ה בתנ״א סי״ז ושאר דוכתי אבאר עוד. ועא״ר כאן י״ט אם עבר אחר הגעלה ולש יש להתיר משמע קודם הגעלה לא לבוש בתנ״א הניח קצת בדרך אפשר ואי״ה בתנ״א במ״א מ״א וט״ז כ״ו יבואר עוד: