פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמב:ח

מותר עט״ז באין הכלב יכול לאכול אסור באכילה מדרבנן. ומ״ש מיוה״כ התם באין ראוי לאדם פטור וכאן בנפסל מאדם חייב מ״ה ושאור יוכיח דראוי לחמע כמה עיסות עמ״א י״ד ובנפסל מכלב מותר באכילה מ״ה דתו אין ראוי לחמע או דעפרא הוא ובהנאה נמי מותר כבס״י וכרבא פסחים כ״א ב׳ ועי׳ רש״י שם שביטל טעמו ומראיתו לכאורה משמע דלא כתוס׳ שם ד״ה חרכו ופת שעיפשה והכלב יכול לאוכלו מדרבנן חייב לבער דמראיתו חמץ ואתי לאחלופי כו׳ וחמץ אין מחמע ול״ד לשאור עמ״א י״ד והמחבר דנקיט לקיימו א״י ה״ה בהנאה מותר. ודע דיצויר שהשהייה מותר והנאה אסור בנוקשה שנפסל מאדם לגמרי וראוי לכלב דלמא אתי למיכל ל״ש ובהנאה אסור ועמ״ל פי״ד מה׳ אבל במומיי״א ושהייה מותר עמ״א א׳ ואי״ה בתמ״ז סי״א יבואר בזה: