פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמב:ב

וכן עט״ז הנה נוקשה לדידן לית ב״י כפי׳ תמ״ז סי״א ותנ״ג ומ״א א׳ עח״י אות י׳ ומ״מ הראבי׳ משמע לכאורה שסובר דנוקשה אית ב״י כמתני׳ דריש א״ע דאל״כ מאי קושיא לדידן שמדבקין דסוברים נוקשה מדרבנן באכילה וכה״ג דאין ראוי ל״ג משא״כ במשנה דנוקשה ב״י אף שאין מיתקן בכך ב״י אף כשאין רואהו אסור (עמ״ש בפתיחה בריש הספר ובר״מ פ״ד מחו״מ משמע אף לא יראה כן ועכ״פ לא ימצא) וע״ז שפיר הקשה הט״ז. ואפשר אף לדידן יש איסור תורה בנוקשה באכילה ושהייה ולאו לית ביה ולא קניס ר״ש עמ״א א׳ והר״ב שמביא יש מחמירין דעת ראב״י נרשם כאן תה״ד קט״ז ז״א יע״ש:

והנה כבר הארכנו בפתיחה בריש הספר לענין תערובות וכזית כא״פ ואי לא דמסתפי מחבראי הייתי אומר דין חדש יש באורז עם חמץ ע׳ פ״ג מ״ז מחלה ובר״מ ז״ל פ״ו מחו״מ והמחבר לקמן בתנ״ג ולבוש שם ובי״ד שכ״ד דוקא אורז מדין גרירה א״כ קמח חמץ מחטים שנתערב עם קמח אורז ועשה עיסה מהם אף שאין כ״א מעט מחטים נעשה הכל חמץ ולקי אכל כזית ממנו ועבר ב״י ולאחר הפסח אסור בהנאה ולא מהני הקולות כו׳ עסי׳ תמ״ז ובח״י אות א׳ ומיהו אם קמח אורז נפל לקמח ומצה אפויה כה״ג י״ל דאין מחמיץ ול״ש גרירה ועמ״א תנ״ג אות ד׳ כתב דבאורז בעינן ג״כ כזית כא״פ ועי״ד שכ״ד בט״ז אות ט׳ וש״ך י״ז ואי״ה בתנ״ב אבאר עוד. שוב ראיתי דברי הט״ז מתפרשים כפשטן ראבי׳ אפשר סובר כריב״א ואלו מתבערים אבל ממ״ש הב״י ולהמ״מ א״צ לחילוק הראבי׳ דמשמע שחילוק הראבי׳ יש לו מקום בר״מ ותמוה דהר״מ פסק פ״ד הי״א דנוקשה אית לאו פשיטא דל״ש חילוק הראבי׳ בר״מ ז״ל והראשון נראה יותר: