פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמא:ב

מותר עט״ז הנה מחלוקת הרא״ש והראב״ד עם רבינו אפרים והר״מ ז״ל מבואר יפה במ״מ פ״ד מחו״מ ה״ה ואבאר בקצרה כי הנה דעת הר״מ ורבינו אפרים כל השלשה תנאים הרהין ולא פדאו ומעכשיו בעינן דוקא קודם הפסח הא אחר הפסח לא מהני דהואיל לחומרא ובידו לפדותו (ושל גבוה דאין עובר צריך לחלק ע׳ תוס׳ פסחים מ״ו ב׳ ד״ה הואיל ב׳) וקודם הפסח ג׳ תנאים הא׳ בלא מעכשיו לא קנה העכו״ם ואף דסובר פי״א ממכירה ה״ד דמשכון לא שייך אסמכתא עכו״ם גרע טפי וכן לא הרהינו במה יקנה או מטעם אחריות ואה״נ הקנה בקטן ובלא אחריות א״צ הרהינו ועמ״א א״ב שם יבואר לדידן לא מהר בלא הרהינו ודעת הרא״ש והראב״ד דהנך ג׳ תנאים בהגיע זמן אחר הפסח ומהני הא קודם הפסח ב׳ סגי שלא פדאו והרהינו ואף לא אמר מעכשיו דאין אסמכתא לעכו״ם והרהינו בעינן דבמה יקנה או מטעם אחריות והיכא דהקנה בקנין והתנה שאין אחריות עליו שרי בהגיע קודם פסח בלא הרהין ובלא מעכשיו ומסתימת הט״ז משמע דהמחבר נמי הכי סובר דקודם הפסח בלא מעכשיו שרי ומלת אפילו מפרש דלאו לגמרי משוה להו וכ״כ הע״ש וע׳ לבוש ועמ״א אות ב׳ לא פי׳ כן. ופסק הט״ז דאם מכוין כך אסור ואם הלוהו והגיע זמן הביעור ולא פדאו אין מכריחין אותו לפדותו משמע הא לכתחלה עכ״פ אסור ללוות מהעכו״ם על תנאי כך דשמא יפדה ואפי׳ גומר בדעתו שלא לפדותו מ״מ לכתחלה אסור מטעם הואיל ובידו לפדותו ונהי דיעבד שרי דמחוסר ממון לא חשיב הואיל כמ״ש הר״ן ז״ל או מה״ת יפדה הואיל ואסור בהנאה אבל לכתחלה אסור ועב״ח. ובא״ר אות ב׳ דאף לכתחלה יכול להלוות באופן זה אם דעתו שלא לפדותו אחר הפסח יע״ש: