פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תמ:ד

ישראל עט״ז יש לי בכאן מקום עיון אמרתי לבאר הנה המעיין ברמב״ן פ׳ בא י״ב ובר״ן פ״ק דפסחים מבואר שסוברים חמצו של ישראל בבית עכו״ם או אצל חבירו אף לא קבל הנפקד אחריות אין עובר המפקיד דגבולך דומיא דבתיכם ובתיכם למעט אתי וז״ש הר״ן ז״ל דהר״מ ז״ל פ״ד מחו״מ הא״ב כתב דחמץ של ישראל ביד עכו״ם עובר עליו ולא ידע מניין לו ואי כוונת הר״ן דוקא באחריות דלמא הר״מ מיירי בלא אחריות וכ״ה סתם פקדון הא בורכא דלמא הר״מ דוקא גניבה ואבידה ע׳ ב״י כאן בנפקד ה״ה מפקיד וברא״ש ו׳ א׳ הביא יש מגאונים שאמרו ישראל שהפקיד אצל עכו״ם או אצל ישראל וקיבל הנפקד אחריות הנפקד חייב ולא המפקיד כיון שאין ברשותו כו׳ וי״ל הפי׳ עיקר הטעם כיון שאין ברשותו ממש ואף לא קיבל הנפקד אחריות שניהם אין עוברים וקיבל אחריות לאו בפירוש אלא התם פקדון ש״ח הוי והרא״ש פסק שם דש״ח חייב לבער ולומר דהנפקד חייב ולא המפקיד כ״פ אבל בטור כתב יש מגאונים שכתבו כיון שקיבל הנפקד אחריות כו׳ משמע טעמא יהבי למלתייהו וכתב הב״י שזהו דעת הרמב״ן והר״ן ולמ״ש צ״ע דלדידהו משמע אף לא באחריו׳ אין המפקיד עובר כאמור גם מה שסיים הרא״ש הואיל והפקיד לו ביתו קרינן ביה ביתו לא הבינותי דא״כ חמץ ישראל מופקד ביד עכו״\ם וקיבל עכו״ם אחריות ומונח ברה״ר האם נאמר שאין ישראל עובר עליו וזה לא שמענו לא׳ מהפוסקים שיאמרו זה וברי״ו נתיב ה׳ ח״ה דף מ״ה ג׳ כתב בל׳ הזה עוד פשוט אם חמצו של ישראל מופקד ביד עכו״ם ועבר עליו כו׳ יש מגאונים שאמרו אם קיבל הנפקד אחריות אין המפקיד עובר כיון שאחריות על הנפקד ואינו ברשותו ורוב הפוסקים הסכימו שחייב המפקיד כמו כן לבערו מבואר מדבריו דלהגאונים תרתי בעינן שהנפקד קיבל אחריות והוא מונח ברשותו לא ברשות המפקיד אז אין המפקיד עובר כטור. ולרוב הפוסקים המפקיד כמ״ו כ״ן חייב משמע הנפקד ג״כ אף חמץ של ישראל וגו׳ אף בש״ע וע׳ לבוש חולק בין חמץ של עכו״ם הנפקד עובר וחמץ ישראל אין הנפקד עובר ע׳ א״ז א׳. וצריך שתדע כי הרמב״ן שם והר״ן שם פי׳ כר״ת יחד בית בקיבל אחריות ואפ״ה שרי דחמצו של ישראל בבית עכו״ם מ״ה אין עובר (דממועט מבתיכם) ומדרבנן אסור כדאיתא פ׳ כ״ש חמץ של ישראל שהלוה עליו עכו״ם לאחר הפסח עובר כדבעינן למימר לקמן אי״ה וחמצו של עכו״ם בבית עכו״ם וקיבל ישראל אחריות אף מדרבנן ג״כ אינו עובר אבל ר״ת פסחים ו׳ א׳ ד״ה ייחד דאינן ליה מלא ימצא פרט לזה שאין מצוי ולא מבתיכם וברייתא ג״כ מסיים ת״ל לא ימצא וכ״כ הרא״ש דלדידיה חמצו של ישראל בבית עכו״ם וקיבל אחריות אפ״ה עובר המפקיד אבל חמצו של עכו״ם בבית עכו״ם וקיבל ישראל אחריות שרי אף מדרבנן שאין זה מצוי בידך דגוף החמץ של עכו״ם וביתו של עכו״ם. ולפ״ז יצא קולא לדידן כל שאין איסור לשהותו מ״ה כ״א מדרבנן כמו נוקשה או חמץ שביטל בפני עדים והיה ג״כ אנוס בדבר יש לצדד בה״מ דבירושלמי פכ״ש ר״י דאוסר רק מפני הערמה ועכו״ם שהלוה לישראל אחר הפסח אסור דישראל מ״ה עובר ב״י ולהרמב״ן ור״ן עכו״ם שהלוה לישראל אחר הפסח אסור אע״ג דלא עבר ב״י הואיל וראוי לעבור ב״י ומדרבנן אסור לשהותו קנסו ונוקשה שאני הואיל וא״א לבוא בשום ענין בב״י והא להפקיר חמצו בי״ג לאחר הפסח לר״י אסור משום הערמה עפר״ח בת״מ ותמ״א ותמ״ז י״ב ותמ״ח לאף בלא ידע מהחמץ כלום אפ״ה שייך הערמה יע״ש ואי״ה בתמ״ג יבואר עוד:

ועתה אבאר דברי הט״ז ז״ל לפרש דברי רבינו יונה כי דעת הגאונים י״ל כרמב״ן ור״ן אף בלא קיבל הנפקד אחריות דממועט מבתיכם או דוקא כשקיבל הנפקד אחריות ומונח ברשות הנפקד אין המפקיד עובר דאין מצוי בידו דנגנב אין מפקיד מפסיד בכך וגם אינו מונח ברשותו וע״כ שפיר כתב הרא״ש דאין מבין ראייתי מוגונב מבית האיש דנהי דהחמץ של המפקיד אינו ברשותו. ובשו״ת ח״צ קל״ט ופ״מ מ״ז ופני יהושע פסחים תמהו על רא״ש ז״ל וא״י למה דהא טעם הגאונים מבתיכם ממעטינן ליה ואין כאן ראיה מב״ק אבל הט״ז ז״ל תי׳ זה בטוב טעם גם להבין הפלוגתא דמכילתא. כי מלת מבתיכם ודאי מיעוטא הוי ולרבנן ממעטינן בקיבל אחריות לבד ולר״ש אין חילוק וממעטינן אף חמצו של ישראל בבית עכו״ם והמכילתא כר״ש סובר ומיהו הרמב״ן אע״ג דאין פוסק כר״ש אפ״ה פוסק כמכילתא יע״ש. גם מ״ש הט״ז דלר״ש אין חילוק י״ל דפסחים ו׳ א׳ א״ד אלא למ״ד כממון דמי למה לי לא ימצא ומשני הואיל וכי איתיה הדר בשניה אלמא לר״ש חידושא הוא כאן וי״ל:

ונוראות נפלאתי עמ״ש הפני יהושע פסחים ה׳ ב׳ להרמב״ן (ט״ס שם הרבמ״ם עכ״פ עשה תשביתו איכא דהא כתב הרמב״ן שם מדרבנן הוזהרנו לא מ״ה ומה״ט ייחד מדרבנן לא גזרו כמ״ש הר״ן ז״ל ונכרי שהלוה לישראל מדרבנן לא עשה יע״ש. גם המיעוט מלך לא כתבו כ״א מבתיכם ובעשה ג״כ כתיב מבתיכם ולענין דינא עובר בל״ת ועשה אף מונח ברה״ר כל שהוא שלו ונ״מ במי שמת ע״פ קודם הלילה והניח יתומים קטנים עמ״ש בפתיחה. ובשו״ת פני יהושע מא״ח לא משמע כן ובשו״ת שאגת אריה ע״ט כתב בעשה לא קנסו דל״ת חמור וביבמות ז׳ א׳ פירש״י ל״ת חמול דלוקין וכאן א״א ללקות לחכמים דהשבתתי בכ״ד א״א לבטל העשה בידים וחצי שיעור למ״ד אסור לשהותו מ״ה כמ״ש בפתיחה מ״מ לא עדיף מאכילה ואין בו ל״ת כלל רק איסור תורה כמ״ש התוס׳ שבועות כ״ג ב׳ ד״ה דמוקי ומא״ד לא קנסו בעתה ה״ה זה ומיהו אין זה ברור ואף ספק תורה י״ל דקנסו ואי״ה בתמ״ב ותמ״ז יבואר עוד למ״ד ספק מ״ה לחומרא:

בסוגיא דפסחים ה׳ ב׳ ובר״מ ז״ל פ״ד דמשמע כל שברשותו אף שאין רואה עובר בלא יראה ולא ימצא יש לנו בזה דברים עמ״ש בפתיחה ובספר ראש יוסף כתבנו בזה: