פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלט:ד

כך עט״ז בחלוקה הד׳ הר״מ ז״ל כרבי והטור פסק כרשב״ג וביטל א״צ יותר או ככר קטן. וחלוקה ג׳ שוין המה דיעבד בלא בטלו כחכמים דר״מ וצבור א׳ וב׳ בדוקים להטור חילוק בב״א או זא״ז ולהר״מ אין חילוק והמחבר י״ל שסמך אמ״ש בי״ד עמ״א ה׳ עפר״ח לרשב״ג קשה לרבנן הניח עשר ומצא ט׳ צריך בדיקה הא אפי׳ מצא עשר צריך בדיקה כל הבית א״י דעכבר חיישי׳ שמא הצניע משא״כ הניח ומצא כמו שהניחו ועוד דכאן אפי׳ ביטל צריך לבדוק אחר העשירי (לשיטת הטור בתל״א י״ל ההוא דבודק עד שמגיע לסלע):

ומ״ש הט״ז משבויה לא הבינותי דשבויה דרבנן הוא דמ״ה אוקמיה אחזקה כמבואר בכמה דוכתין ולהר״מ ז״ל דבדרבנן אף בב״א שרי מ״מ שבויה אית ביה דררא ד״ת ומתרומה י״ל בזה״ז דהוי דרבנן או למ״ד תרומת פירות חוץ דח״ו דרבנן ובד״ת צ״ע דא״א ספק להקל. ויבש ביבש מ״ה מותר ברובא ומדרבנן מחמירין בב״א לאדם א׳ וצ״ע בזה. עח״י ז׳ וא״ר ד׳ עמ״ש המחבר צבור א׳ חמץ וב׳ בתים בדוקים ה״ה ב׳ ציבורים חמץ וא׳ מצה והאמת שכ״כ הפר״ח לדעת הטור דמיירי ב׳ ב״א וב׳ ציבורין א׳ חמץ וא׳ מצה וב׳ בתים א׳ בדוק וא׳ אין בדוק אפי׳ של אדם א׳ שפיר משא״כ להר״א ז״ל דב׳ בתים בדוקים וצבור א׳ חמץ ובטלו דל״ד לטומאה ואף באדם א׳ תולין לקולא א״כ דוקא צבור א׳ הא ב׳ ציבורים א׳ חמץ וא׳ מצה דיש ב׳ כניסות ואיתרע לא אמרינן לקולא כ״א א׳ בדוק וא׳ אין בדוק יע״ש בפר״ח. עוד כתב הפר״ח צבור א׳ חמץ וב׳ בתים א׳ בדוק וא׳ אין בדוק ולא ידעינן להו על חולין לקולא בביטל ואם ספק אם על כלל א״צ ביטול דהוי ס״ס הנה דין א׳ לכאורה מכ״ש מב׳ ציבורין א׳ חמץ וא׳ מצה דליכא כ״א כניסה עמ״ש בי״ד קי״א אסידרא דהמחבר ודין הב׳ מבואר בבעל המאור ופירש ספק על כה״ג ורבנן בטומאה לא מהני ס״ס הא בחמץ מודים כעין פירש״י ומיהו אף לא בטלו לפירובו יע״ש ולא הוי מש״א. ועמ״ש באות ג׳: