פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלח:ד

כזית עט״ז מ״ש ספק תורה לכאורה בלא בטלו ודאי הוי עתוס׳ ב׳ א׳ ובטור ליתא רק הב״י כ״כ ספק תורה וי״ל. ועב״י ר״ל ג״כ בט״ז יע״ש. ומ״ש רבותא דלא ידע מחמץ זה כלל אף שאמר דלא חזיתיה ודלא ידענא היינו במקום שמשתמש משא״כ בקורה או בור שנפל ואין משתמש שם סד״א דלא נתכוין כלל ע״ז קמ״ל. ומ״ש טעם הראב״ד לחלק בין קודם זמן איסור כו׳ הוא דמבואר מכמה סוגיות דלחמץ ידוע מהני ביטול דפריך וכי משכחת ליבטליה אלא דכיון שידו שולטת בהם שפיר הוי הפקר משא״כ בור וקורה דא״י שולטת בהם ומונחים ברשותיה קודם זמנו אסור דממוניה הוא הוי כמטמין כקושיית הר״ן ר״פ משא״כ מצא לאחר זמנו אסור בהנאה בגילוי דעתא למפרע סגי:

והנה המחבר כתב כזית חמץ הוא לשון הר״מ פ״ג הי״ד ובטור ליתא ובע״ש ב׳ וח״י ז׳ דח״ש ל״ג דלמא אתי למיכל כיון דליכא כרת ובתמ״ב במ״א נוקשה אף דלא עבר ב״י ומדרבנן אפ״ה אסור לשהותו וב״י אי עוכר בח״ש עמ״ש בפתיחה. וככר בפי נחש השמיט המחבר דל״ש ובטור ובר״מ ז״ל הביאו והמחבר פסק כר״מ ז״ל כל את״ל פשיטותא הוא ול״ג את״ל ב׳ ערש״י שם. עמ״ש אות ג׳ וער״מ הי״ד. ויבטל יע״ש. עסי׳ תל״ז ס״ג וי״ל לשכור חבר צריך ממון רב. עפר״ח אמ״ש הב״י ספיקא כו׳ ותוספות חמץ לבאר כמבוער יע״ש ובח״י מחלק בין באר לבור ריקן והנה בור חיישינן דלמא נחית כו׳ ובאר לא והיינו למ״ד דאסור להשתמש בפסח משא״כ למ״ד מותר כל שלא שהה מעל״ע בצונן חיישינן טפי דמעלה עם הדלי. ומטיל לים הוא ע״א: