פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תלו:ד

שיש עט״ז וצריך ביאור ועח״י ח׳ ומ״א ח׳ והמעיין בתשו׳ הרשב״א ז״ל ע״ש שאל בעשה אוצר בבור מחטים יפים ואחר כך יש חשש שנתחמצו מלחות הבור וכתב השואל דאפשר שא״צ לפנות בורו וביטול סגי דהוי כעושה ביתו אוצר קודם ל׳ וע״ז השיב ז״ל דדינא הכי כאותה שאמרת דעושה ביתו אוצר והיינו אף תוך ל׳ א״צ לפנות בורו וכמ״ש המ״א ח׳ וז״ש השואל בכ״ף הדמיון כעושה כו׳ דבהיתר הניח אלא ליהנות אחר הפסח חולק שם אם יש חימוץ ודאי ונתחמץ בפסח אסור וא״צ אלא ספק שרי ליהנות והיינו משום דספק דרבנן הוא (ומ״ש עוד טעמים שם הם לסניפים) משא״כ הר״ב שחולק בין קודם ל׳ כו׳ בין בודאי ובין בספק כי רק לענין ליהנות חילק בספק שרי הא לבער תוך ל׳ אף בספק מבער וע״כ מיירי במניח חטים על חטים חמוצים בודאי וכמ״ש המ״א ח׳ ע״ז הקשה הט״ז דכה״ג ל״מ לכתחלה דאסור לעשות קודם ל׳ אף למאן דחולק אירושלמי דכיון דל״ד למפולת כמ״ש הרשב״א ז״ל לענין הנאה ה״ה לענין לבער ל״ד למפולת שהטעם היתר בעושה ביתו אוצר קודם הוי כמפולת כמ״ש רש״י שם משא״כ ביש חטים חמוצים אף שלא יהנה אחר הפסח מהם מ״מ הוי כמטמין לכתחלה ול״ד למפולת דאף שיבנה הכותל מ״מ אחר החמץ לא יחפש כלל. ואפשר אפי׳ בהניח דיעבד צריך לפנות כה״ג. גם בספק היינו שיש ספק אם יש באוצר זה בכרי זה חשש חימוץ אף תוך ל׳ שרי ומה״ת להחזיק ריעותא. ויותר יש לפרש ספק היינו בהניח חטים יפות וספק שמא נתחמצו מלחות הבור אפילו הניח תוך ל׳ א״צ לפנות דבהיתר הניח וכמ״ש המ״א ח׳:

עי׳ ע״ש בספק למכור בחה״מ הוי ספק תורה היינו בלוקח מעות יותר בעד החטים בקרקעית הבור: