פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שעא:א

וי״א עט״ז מ״ש מש״ה לא זכיתי להבינם וכבר עמד התו״ש בזה אות ז׳ דהתם נמי לא הותרה אחר שנתקלקל ומה״ט כאן נמי לאחר שבא עכו״ם אוסר ולא הותרה הא קודם שבא למה גם מ״ש עוד כאן ובאות ב׳ אני העני לא זכיתי להבינם. כי לכאורה יש ג׳ מדות כאן א׳ רגיל לחזור ב׳ ספק השקול ג׳ בודאי ניכר ממעשיו שהסיח מלבוא היום בעכו״ם וע״ז כתב הט״ז להרא״ש והטור שפי׳ משנה עירובין פ״ו א׳ בספק הישראל בביתו מסתמא הסיח לא בבנו ועכו״ם לא הסיח ופסק הרב בהג״ה כרא״ש וטור בזה ומש״ה הראה לשפ״ג כלומר דוקא בספק הוא דאוסר בחזר העכו״ם בשבת הא בודאי הסיח אף חזר עכו״ם אין אוסר הותרה ומינה בלא חזר בספק עכו״ם נמי שרי אמרינן הסיח דעתו כולי ולפ״ז האי דפ״ו א׳ פליגי בספק בנכרי וההוא דס״ו ב׳ שם מריה דפונדק בשבת שחזר היינו נמי בספק היה ולא הסיח בודאי מלבו אמנם לדיעה א׳ דעת הר״מ ז״ל דבספק אף ישראל אוסר אף שלא בא ובודאי הסיח מלבו איירי ובתו אורחא דמילתא עמ״א א׳ בזה. א״כ בהכרח ההוא דס״ו אתא מריה דביתא עכו״ם חזר אוסר בודאי הסיח איירי אפ״ה אוסר בעכו״ם ומש״ה המחבר בס״ב העתיק פסק הר״מ ז״ל פ״ד הי״ג מה״ע כתב דוקא ישראל וכאמור ולומר דסובר הט״ז כעולת שבת בשפ״ג דהמחבר פוסק כדיעה ב׳ בכאן זה רחוק עמ״א שפ״ג א׳ ואי״ה שם יבואר גם תקשי דלהר״מ מה נעשה בסוגיא דס״ו ב׳ אתא מריה דפונדק לביתיה יע״ש והבן וצ״ע כעת: