פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שנה:ה

זיז עט״ז כלל כוונתו ז״ל מ״ש המ״מ פט״ו מה״ש הלכה ך׳ בשם רב האי גאון ז״ל שדרך הזיז ממלא משם אין ללמוד כלל דבזיז כ״ש נמי בעי נקב בזיז דלהיכרא בעלמא כל שדופני הספינה למעלה מי״ט א״צ נקב כמו לרב הונא שבת ק׳ ב׳ יע״ש ורב האי גאון ז״ל חזיז רחב ד׳ קאי (ולמטה מי״ט או למ״ד אף למעלה מי״ט כדבעינן למימר לקמן במ״א אות ז׳ אי״ה) דשם בעינן נקב משהו בדף באמצעו ואמרינן כוף הצדדים ב׳ קולות בספינה ושם צריך דוקא דרך נקב למלאות כאלו תוך הצדדים הוא ורה״י הוא הים כו׳ אבל למעלה מי״ט דשרי להר״מ ז״ל והזיז רק להיכרא א״צ נקב כלל וממלא ע״ג הזיז ומיהו המ״מ סברת עצמו כתב דמדלא הזכיר הר״מ ז״ל עכ״פ שעושה נקב תוך דף משהו תירץ דמדכתב בסיפא שהרי דרך מקו״ם פטו״ר ממלא ולא כתב הר״מ ז״ל שהרי דרך אוי״ר כו׳ ש״מ בא להורות דרך מקום פטור תוך נקב הזיז כו׳ וממילא ברישא דע״ד נמי נקב בעינן והשתא בין דע״ד ובין זיז כ״ש נקב בעינן והט״ז השיג על זה דאין כן כוונת הרמב״ם ז״ל במ״ש שהרי דרך מקום פטור אלא אויר מקום פטור ולית בזיז כ״ש נקב ואה״נ דברישא בד׳ ע״ד השמיט שיהא נקב באמצעו ודאמרינן סוף ומ״ש להב״ח שנג דלא עלה זה על דעת המ״מ קצת ט״ס בדפוס וכוונתו דלא עלה זה ע״ד המ״מ בשם רב האי גאון ז״ל אבל המ״מ סברת עצמו ודאי הכין הוא דלהר״מ בזיז כ״ש צריך נקב באמצעו וז״ש וכבר ביאר זה רבינו. והנה עוד צריך שתדע להר״מ ז״ל לית מקום פטור בכרמלית דאמרינן מצא מין את מינו וניער כבסי׳ שמ״ה סי״ט בהג״ה ושפיר הוקשה לו להט״ז ז״ל האי נקב בזיז כ״ש מה מהני אי אמרינן כוף וחורי רה״י כרה״י וגוד אחית למים א״כ איך אמר דרך מקום פטור והוא מרה״י לרה״י ואי אין מצרפו לספינה הוי אויר כרמלית אע״ג דאין בו דע״ד מ״מ דופן הספינה גבוה י׳ בצמצום עד״מ אויר כרמלית עד סוף י׳ הוי הכל מצא מין את מינו רק למעלה מי״ט כשמגביה הדלי הוי מקום פטור היינו אויר מקום פטור לא דרך מקום פטור זהו כוונת הט״ז ז״ל ואי״ה במ״א יבואר עוד: