פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שמו:ב

אבל עט״ז דבריו צריכין ביאור בב״ח משמע דחלוקה העומד ברה״י ומוציא לרה״ר דרך מקום פטור שנשאר עומד ברה״י ומכניס או מוציא או מושיט ליד חבירו או זורק חייב (וקמ״ל דקלוטה אפי׳ החפץ רואה אויר הקרקע בזורק לא כמי שהונחה בפטור דמיא) וגרס בטור לפני חלוקה זו חלוקה אחרת ובלבד שלא יוציא מרה״י לפטור ויעבירנו מפטור לרה״ר וג׳ חלוקות הן תרתי קמייתא לחיוב מ״ה א׳ בהולך ברגליו דלאו כעומד דמי שנייה בעומד במקומו ומוציא מושיט ליד חבירו או זורק דקלוטה לאו כהונחה וחייב ומבבא א׳ לא שמעינן דהולך וחפץ ע״י ואין רואה פני מקום פטור ושלישית עומד בפטור ומוציא מרה״י לרה״ר פטור אבל אסור אבל הב״י פירש לפי נוסחא זו מרה״י לרה״ר דרך מקום פטור היינו שעמד בפטור ובבא א׳ נמי פטור ואסור שכתב זה כעי״ן הדין בבא שלישית ושם הנחת גופו כהנחת חפץ דמי ואסור שנראה כעוקר דידו לא נח ובבא א׳ יותר רבותא דאע״פ דנח בפטור ממש ואח״כ עקר משם גופו וידו אסור דמזלזל בשבת ולהב״ח וט״ז לא הונח להם בזה דא״כ הוי לסדר בבא שנייה תחלה ואח״כ ג׳ ואח״כ א׳ לא זו אף זו ובשניהם פטור ואסור (עב״ח) ולהט״ז גם פי׳ הב״ח לא הונח לו דבבא א׳ היינו שנייה לפירושו עומד לא נשאר שם. והנה מרה״י למקום פטור דרך רה״ר להתיר לכתחלה קשה ממשנה כבסי׳ שמ״ז עקירה בלא הנחה לכתחלה אסור ולומר במשנה איתעביד מלאכה בינייהו מנלן הא וי״ל ח״ש עקירה מ״ה אסור או מדרבנן עכ״פ כה״ג ומ״ש הב״י שמא יעמוד לפוש וחייב והיינו מדרבנן וחדא גזירה או דל״ד להמפנה חפציו מזוית ונמלך פטור דעקירה א׳ לאו עקירה כלל משא״כ זה נתכוין לעקור מרה״י עכ״פ כי נח ברשות הרבים אפשר חייב או שמא לפעמים יתכוין לעקור מרשות היחיד ולפוש ברה״ר ומ״ש משמ״ח התם זרק מרה״י לרה״י ורה״ר באמצע והתם לאו מהלך הוא דלישתרי מה״ט וי״ל ולסוף העלה הט״ז דנוסחא ישנה עיקר בטור ובבא א׳ לחיוב בהולך דלאו כעומד דמי ושנייה לחיוב בעומד ונשאר ברה״י ומוציא או מכניס לרה״ר דרך מקום פטור ופרושי מפרש דהוצאה והכנסה בין שיהיה או מושיט או זורק וקלוטה אע״פ שרואה פני הקרקע לא כהונחה דמיא (עיין בריש שבת) בזה ומ״מ עיקר הדין הסכים להב״י דאסר מדרבנן עכ״פ כה״ג בהוציא מרה״י למקום פטור דרך רה״ר ואפשר אף זורק כה״ג נמי אסור ואי״ה בשמ״ז ושמ״ח יבואר עוד וכאן אין להאריך: