פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שמה:ב

ויש ב״ו עט״ז הנה לשון המחבר הוא לשון הטור ושינה מלשון הר״מ ז״ל פי״ד ה״ב מקום מוקף מחיצות וביניה״ן דע״ד משמע דסובר דעם המחיצות דע״ד סגי ועב״ח שהטור כתב בעצמו כרמלית שאין ביניהן רוחב דע״ד ולמ״ש הט״ז שהר״מ ז״ל דכתב ביניהן בין הכל משמע א״ש דעת הטור וכמ״ש המחבר בסי״ט ועמ״א אות וי״ו ולדידי נראה דגם דעת הט״ז ז״ל דבתוכו ממש כיון דאין רחב ד׳ ע״ד לא חזי לתשמיש אין תורת רה״י עליו רק מקום פטור אלא למעלה הוי רה״י בנופה יו״ד דחזי למינח דף ולשמש שם ודעת ר״ח בתוספות שבת בסוגיא דכוור׳ ח׳ א׳ דוקא עמוד גבוה יו״ד ורחב דע״ד רה״י דחזי לתשמיש לא ביש חלל ביניהם או דשאני כוורת מחיצות חלושות ערוגים מקנים (בימי חז״ל) אין ראוי למינח ולשמש שם ועיין חה״ר בשבע שיטות ח׳ יע״ש ובתוס׳ סוכה ד׳ ב׳ ד״ה פחות דהיכא דרחב המקום ביותר לא שייך מינח דף ומינח עליה מידי ובהא דשבת צ״ט ב׳ והקיפו לכרמלית לאחרים כו׳ הא כל שאין עושה לאחרים היינו החלל דע״ד דלמטה אף הט״ז מודה דלאו רה״י אף בראשו עם הכתלים לא הוי רה״י. וי״ל מש״ה נקיט והקיפו לכרמלית פירש״י ז״ל בקע פחות מב״ס ומ״מ רחב הוא יותר מעשר ועשרים אמה ל״ש למינח מידי בזה הטעם לאחרים עושה לעצמו לכ״ש הא בציר דחזי למינח דף ולמינח מידי בלא ה״ט נמי ומש״ה באין רוחב החלל דע״ד רק עם המחיצות הוי בראשו רה״י ע״ג מחיצות כשהן בריאים ועתוס׳ שם הוקשה להם למה נקיט כרמלית. והמחבר כאן ס״ג הביא הדין דצ״ט והשמיט הטעם לאחרים עושין לעצמן לכ״ש ובר״מ ז״ל פי״ד הלכה ג׳ הביא הא דלאחרים עושים להורות דוקא כשיש חלל דע״ד ביניהן הא לא״ה עובי המחיצות אין מצטרפין אף בראשם והמחבר השמיט זה דלשיטתיה בס״ב כ״ז דע״ד דמצטרפין וז״ש וזה אין מבואר כאן ועתו״ש האריך בכאן ויפה כתב ומ״מ דברי הט״ז י״ל כמ״ש ועיין אות ג׳ ואי״ה שם יבואר עוד: