פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב שמד:א

ואז עט״ז משמע מלאכה דרבנן עושה בכל יום דספק דרבנן לקולא והא דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה כבסי׳ תפ״ט בט״ז אות ה׳ י״ל התם ימתין משא״כ כאן הוי כדיעבד צריך ליה לאותה מלאכה. וי״ל ב׳ שבילין לב׳ ב״א בב״א ובי״ד קי״א ב׳ קדירות ואיסור דרבנן לא׳ מהם שתיהן אסורות דבא׳ איסור ולאכול זא״ז אסור ה״ה כאן ואי״ה במ״א יבואר בזה ועיין ר״ן. וי״ל לילך צריך פ״נ שאל״ה ימות בארץ גזירה והוי פ״נ כמ״ש הר״ן ז״ל ומ״א ב׳ וההוא יומא הוי תו ספק דרבנן לקולא ועיין בה׳ מגילה עיר ספק מוקף חומה קורא בשניהם וער״ן שם ואני מסופק אם יש לו לחם ובר ומזון ונושא אותם ברה״ר מקום שס״ר בוקעים ועושה בכל יום בכל ד״א איסור תורה בספק אם טוב יותר שישליכם ויעשה בכל יום שעה מועטת מלאכה ד״ת בשיירא אצל עכו״ם דומה לב״י בחמץ. ואם נאמר ספק הוי אי יש לנו רה״ר היום טוב לישא אותם דהוי ס״ס כאמור ומיהו מלאכה דרבנן הדר הספק לדוכתיה דגם ד״א בכרמלית בכל רגע הוא:

והנה המהלך במדבר ושכח באיזו חודש עומד או מנין הימים של חודש בניסן סיון תשרי בעניני מועדות ויצוייר זה בימים שאין לבנה נראית וכדומה בזה ג״כ א״א לידע ולהכיר וצריך לנהוג מספק בקדושה עד שידע ודאי שיצא ימים טובים וכ״ת י״ט לאו ולא כרת וסקילה ליתא דמ״מ ספק תורה כה״ג באיקבע איסורא מ״ה לחומרא ומ״ש המ״א דתחומין י״ב מיל דלית סקילה לא החמירו בו הוא מטעם למהר ולילך כמו בכל יום שצריך לילך דאל״כ ימות בארץ גזירה לא החמירו חז״ל בההוא יומא להיות שבות טפי מדרבנן הא ספק תורה לעשות מלאכה אפילו בלאי אסור ליה. ומחמר שביתת בהמתו אסור ליה כל שאין פ״נ ואף שאר איסור דרבנן מצדד במ״א לאיסור כדבעינן למימר שם אי״ה באות א״ג יע״ש:

והוי יודע דבאותו יום מתפלל שבת כדינו ועיין בס׳ נהר שלום וכ״ה בר״מ פ״ב מה״ש הכ״ב ומקדש שביעי ומברך בו ברכות היום ומבדיל במ״ש היינו קידוש ברכה וה״ה תפלה והעד ספק בהמ״ז חוזר ומברך ועיין סימן רט״ו במ״א ברכה שא״צ כו׳ וכאן הוי ברכה הצריכה כי כן תקנו חז״ל ועיין ע״ש אם יודע יום שיצא בו ויכול לעשות מלאכה ביום ההוא לכל ימי השבוע אסור לעשות בשאר ימים דלא הוי פ״נ:

והנה אם יכול להתענות יום א׳ י״ל דאסור שאם נאמר להתענות בשבת ד״ת אסור מאכלוהו היום או עונג שבת הוי ד״ת כמו שיראה הרואה בשו״ת צ״צ וקראת לשבת ענג כה אמר ה׳ כו׳ י״ל דמוטב לעשות מלאכה ד״ת ויתפרנס דאתי עשה ודחי ל״ת ושניהם בספק ואפשר בעינן בעידנא כו׳ ואפשר בודאי הוא כן לא בספק ועתו״ש ועם זה י״ל מ״ש רש״י שבת ס״ט ב׳ וההוא יומא לימות בתמיה פירושו דבלא״ה קשה א״נ יכול להתענות יום א׳ אסור מספק ואתי עשה דאכלוהו ועונג שבת בספק ודחי ללאו מספק ולכן פירש אה״נ ונחמיה כלומר הגמרא מקשה יותר תימא ועיין בכללי התלמוד יע״ש. ואמנם קשיא דשבת עשה ול״ת ואיך ידחה ספק עשה עונג לעשה ול״ת בספק ל״ת מלאכה וי״ל לפי מ״ש די״ל הא דספק מ״ה לחומרא בל״ת דיליף מדאיצטריך ספק ממזר הא עשה דקיל מל״ת (שלוקה) ספיקו לכ״ע י״ל מדרבנן א״ש כאן ומיהו למ״ש המ״א א׳ קבוע ואיקבע איסורא קשה ות״ח בשבת זהו מכלל העונג שנפשו עגומה עסי׳ רפ״ט אי״ה בתי״ח יבואר עוד וכל זה טעות דודאי אין זה עונג לחלל שבת ולעשות מלאכה לקיים עונג שבת ע״י איסור ועוד דגם עשה דעונג שבת בספק הוא ואין מוזהר בספק מ״ה רק מדרבנן ורש״י שכתב וההוא יומא לימות בתמיה אפשר תמיה קלה כמ״ש בכללי התלמוד דקושיא גדולה אין כאן דאפשר להתענות חד יומא. הגע עצמך באין מה לאכול ויש בהמה להשכיר לעכו״ם דעשה דחי לשוא״ת כה״ג לא כאמור: