פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב לד:ג

ואם עט״ז בש״ע הוגה כעת תיבות ויסלק״ם מי״ד ותיבות ויש אומרים שא״ם אבל הוא הגהות באר הגולה אות ה׳ כי דעה מציעתא דעת הסמ״ג שאם אינו יודע לכוין שתי זוגות בב״א יניח זוג א׳ ויסלקם מיד ויניח שנים ע״ס ברכה א׳ אע״ג דמפסיק בש״ר הא׳ קודם לש״י השניי׳ שפיר דמי (כי ב׳ ברכות על תרווייהו קאי) וי״א דעת תשובה אשכנזית (מהרי״ל) וכ״ה דעת הט״ז אלא דאסברה לן היטב כי הסמ״ג כ״כ למי ששקולים לו שתי זוגות תפילין זו כזו וא״כ אם נזדמנו לו תחלה של ר״ת אין מעבירין כו׳ ויברך עליהם בשל יד וש״ר ויסלקם ויניחם של רש״י אח״כ או להיפוך וי״א שאם לא יוכ״ל היינו שא״י לכוין צריך לברך על של רש״י דוקא כי הם עיקר ושל רבינו תם יניחם אח״כ לאחר התפלה בלא ברכה וא״צ לסלק מיד של רש״י ולהניח ר״ת ע״ס ברכה כי רש״י עיקר כמו במרור דתחלה מברכין ולכריכה בלא ברכה עב״י. אלא דלפי נוסחה הישנה דלא כתב ויסלק״ם מי״ד גם וי״א שא״ם ליתא רק וא״ם לא יוכל לכוין הוקשה לו דסותר תכ״ד דכתב בסמ״ג ואח״כ כתשובה אשכנזית ע״כ הגיה וי״א כו׳ אבל תיבות ויסלק״ם מי״ד א״צ דממילא משמע ע״ם ברכה היינו בלי הפסק ויסלקם והיינו למי ששקולות לו שתיהם וזה נראה דעת הלבוש יע״ש ומ״ש לדיעה מציעתא יניח של ר״ת תחלה הוא הוספה מדברי לבוש הואיל וקיימינן למי ששקולות שתיהן א״כ יברך ויניח של ר״ת ויסלקם ויניח רש״י ויקרא ק״ש ברש״י שלא לפרוש מן הציבור ודיעה שלישית תשובה אשכנזית של רש״י עיקר אבל הנ״ץ הבין דחדא הוא וה״פ ואם א״י לכוין יניח א׳ ואח״כ אחרים ע״ס ברכה ומפרש דהיינו ואם לא יוכ״ל שא״י לכוין יניח של רש״י תחלה כתשובה אשכנזית וסמ״ג ומהרי׳ל ל״פ וא״כ מ״ש ויקרא ק״ש הוא דעת הב״י דהא לסמ״ג מניחם השניים ע״ס ברכה ממילא אין מפסיק בדיבור ותפלה זמן ארוך ובהכרח יסלקם מיד וכדומה שזה שכתב הט״ז וראיתי כו׳ נתכוין למ״ש הנ״ץ ולפי מ״ש א״ש דברי הלבוש וע׳ נ״ץ הקשה על הלבוש והרי הט״ז כתב בפירוש שהסמ״ג כ׳ דבריו למי ששקולים שתיהן כו׳ ועמ״ש במ״א אות ד׳ מזה יע״ש ואם מצא של יד ורצועה בלא פרשיות וספק שמא של ר״ת שפיר להניח פרשיות של רש״י ס״ס ורובא של רש״י ומעלין ואנן בקיאין ורש״י עיקר. ועיבוד צריך עיון גם ברצועות מחול לקודש והבן: